אני מרגישה שבזמן האחרון אני ממש מזניחה את הבלוג ואני נעלמת

מרגיש לי כבר המון זמן שאין לי משמעות לפעמים.

שנאבדים לי היעדים שהייתי רוצה שיהו לי שאני לא יודעת כבר מה יהיה איתי..

מרגישה תקופה ארוכה שההכל נעצר אצלי ,בלי התקדמות .בלי משהו שיתן לי סיפוק עצמי.

אני כל פעם עבודת במשהו אחר,כי לא מצליחה למצוא משהו קבוע..אז הולכת על עבודות זמניות..

העיקר לעבוד במשו..ולגביי לימודים אני רוצה כלכך ללמוד .אבל משהו גדול עוצר אצלי.

שאני לא יודעת איך אפשר לפתוח את זה. :-( איך להשתחרר..איך לנצח ב"משחק החיים"

יש לי בלב הרבה כאב פנימי ,שאני לא יודעת איך להשמיע אותו.

וזה מכביד ואף אחד לא רואה ולא יודע על הכאב הזה.

על הדברים שאני רוצה לפרוק ולשחרר .

שהכאב הזה יעזוב אותי לתמיד.

שייתן לי לחיות בעתיד טוב..

שאני אפסיק לפחד מהעתיד

להפסיק לפחד מדברים שיכולים לקרות

להפסיק לפחד ולחשוב שלא מגיעה לי אהבה

להפסיק להרגיש רע.

להפסיק לקום בבוקר בתחושה מגעילה..

איפה כל האופטמיות שהייתה בי?

איפה היכולת שלי לחלום ולהאמין ולהצליח במה שאני רציתי?

לאן כל זה נעלם?

מתי זה נעלם? 

כל יום שישי אני יודעת כבר מה מחכה לי.

בדידות מרגישה לבד תמיד

מחכה כבר לקבל את החיבוק האוהב

מחכה לאהבה הגדולה ,האמיתית

שתמלא לי את הלב החסר

את הלב הבודד .

עצוב לי ולבד כל יום שישי...

חברים רחוקים .

ואני.

אני נשארת פה לבד..

מנסה להזכר בדברים טובים

אך,עדיין עצוב ולבד

זה לא באמת ממלא את הלב הבודד

הכואב .עצוב לי עכשיו

אני רוצה את החיבוק

אני רוצה את החיוך

אני רוצה את הצחוק

אני רוצה את אהבה

אני רוצה את הכיף

אני רוצה את השמחה

להפסיק כבר להרגיש לבד בעולם

"כי יש הר, ועל ההר עומדת אבן, ומן האבן יוצא מעיין... וההר עם המעיין עומד בקצה אחד של העולם, ולב העולם עומד בקצה אחר. והלב עומד מול המעיין ומשתוקק ומתגעגע תמיד להגיע אל המעיין, וגעגועיו ותשוקתו של הלב למעיין הם גדולים מאוד, והלב צועק תמיד שרצונו לבוא אל המעיין...";

כל חיותו של הלב היא מן המעיין ורק מן המעיין, וכשהוא עומד מול ההר מרחוק, יוכל הוא לראות את ראש ההר שהמעיין עליו, ומייד כשרצונו להתקרב אל המעיין, מתעלם ראש ההר מעיניו, ואינו יכול לראות את המעיין, וכשאינו רואה את המעיין, יוצאת נפשו..." (

לפעמים קשה לי עדיין עםהנתק.

לפעמים קשה לי עדיין להעכל שזה נגמר שזה רצוי גם לי וגם לו שנמשיך הלאה..

לפעמים קשה לי לחשוב שהוא ממש עלידי ואין,יותר לא ניפגש!

ושאני מטיילת באזור שלנו אני נזכרת בו.ובהכל..אני מתאראת לעצמי שזה טבעי

אבל ,יחד עם זה זה גם כואב.

אני מנסה לעודד את עצמי,להזכיר לעצמי שזה עדיף!

למרות שזה כואב.,

 מנסה להזכיר לעצמי שגם המערכת היחסים הזו,גם הייתה כואבת באיזה מובן וגם הייתי באה לבד.

וגם לא תמיד הצלחתי להבין אותה באמת,מה הולך שם.

בתקופה הזו אני מרגישה ריקנות ולבד .

שלפעמים צריכה את החיבוק,החום ואהבה.

להזכר מחדש מה זה..

יש דברים שהחלטתי לא להגיד לו ..

למשל שלמרות שהוא פגע.שאני פגעתי קצת.

אבל ,הוא לא יודע

שהוא שינה בי דברים חיובים.

נתן לי קצת חשיבה חיובית כלפי עצמי ,עם המראה שלי.!

ואת זה אקח איתי לתמיד לטובה.

ואת זה הוא לא יודע,שבזה הוא נתן לי טוב

שהצליח לשנות בי משהו חיובי.

ואני מקווה שזה יתרום לטובה בעתיד!

חברים שלי אני אוהבת אתכם המון

מצטערת שאני נעלמת לתקופות

אני שמחה שאתם עדיין באים מגיבים,תומכים

מחבקים :-)

סוף שבוע מהנה

אוהבת תמיד.

בשביל לשמוע את השיר

תלחצו קודם ESC

שהמוזיקת ריקע לא תפריע..