ללכת עוד טיפה בשביל ההר הצר והתלול ,

לנסות להחזיק עוד קצת בקצה

שלא ליפול לתהום ..(אנחנו לא לבד )

לנסות להמשיך ללכת לאט ובזיהרות בשביל ההר

ללכת ולהביט קדימה מפני הדברים העומדים בדרך

שהאבנים בצד הדרך לא ידרדר

ושלא ניפול לתהום. (כי אנחנו לא לבד )

כי עוד מעט הסוף ההר מתקרב

ונגיע לשביל פחות תלול ,

אך גם עם הפתעות(לפעמים לא נעימות ולפעמים כן) בדרך.

וצריך לזכור

ולנסות להחזיק בעצמנו (ואפשרי כמובן גם עם מישו)במסע הזה

שאנחנו יכולים לעבור את כל המסע.

לנסות להזכיר לעצמנו שכל המסע הזה

יש לו המון טוב ושהוא היה שווה.

את כל המאמץ שלנו

שהמלחמה הזו,להחזיק את עצמנו

בקצה ההר ,בקצה התלול

שכל השביל התלול בהר לבסוף

 יש

 לו סוף

ומגעים

לשדה

 פרחים

פורח .

שנמצא בתוך ליבנו..

לחלום -הראל סקעת

עלמנת לשמוע את שיר זה יש ללחוץ ESC לפניכן

עוד רגע אחד לפני שאתה הולך למלחמה

עוד רגע אחד לתת לך את החיבוק שאתה אוהב.

עוד רגע אחד להסתכל על החיוך שלך לפני שאתה הולך.

עוד רגע אחד לפני שאתה הולך למלחמה ,להגיד כמה אתה אהוב ויקר מכל.

עוד רגע אחד...

עוד מילה אחרונה..

לפני שאתה הולך למלחמה...

ואני... בבקשה  קולי קורא לך לשוב

בבקשה תשוב במהרה..

בבקשה...

מכתב קטן

דני רובס ואופירה יוספי

מילים: דני רובס לחן: דני רובס

למה כאשר אני חושבת שהדברים מסתדרים שמתחיל להיות קצת יותר טוב

תמיד באה משו ועוד משו מתחבר כמו צרור בשרשרת ארוכה שחייבת לנסות להרוס לנו את הדברים שמתחילים להסתדר

שמתחילים להיות טוב,שמנסים לקחת לנו את החופש שלנו בחזרה,שמנסים שוב להעמיד  אותנו במבחן שחוזר על עצמו כל הזמן.

והמבחן לא פשוט הוא בא בלי הכנה מראש .ונהית מבולבלת ומתחילה להרגיש רע בלב.ולהתפלל שמתי הכל ישתנה מתי יחזור הטוב....

למה זה לא יכול להחזיק מעמד,למה דברים שמשתנים לטובה זה רק זמני.

בכמה מבחנים ומצבים יעמדו לאורך דרכי,זה מעייף

אני רוצה את החופש שלי.

רוצה שיהיה לי באמת טוב בלב.

חשבתי שמגיע לי טוב,שמגיע לי החופש הזה.

אבל,הכאב טמון עדיין בלב והדברים מהסביבה שאני נמצאת בה ,

מעירים אותו כל פעם מחדש

די נמאס ליייייי

אני רוצה שיהיה באמת טוב!!!!!!

להתחבא מהר למקום המסתור.

בתוך עליית הגג שלנו הצפופה.

חייבים להיות בשקט

שלא ישמעו.

מפחדים כלכך על כל תזוזה

שלא ישמעו אותנו.

שהגרמנים לא יגלו אותנו.

אנחנו נמצאים עכשיו אחד על השני

צפופים ומחובקים ,כלכך קר וחייבים להתחממם.

מתחלקים על פורסת לחם אחת ליום

שותים בקושי מים

בקושי מתקלחים.

והפחד

הרעש

הירירות

בחוץ

הצעקות

ומנסים לקרוא לאלוהים מתוך כל הזוועה הזו בחוץ

שאולי הוא הפעם כן ישמע אותנו

שהוא אולי הפעם יראה את הזוועה

של הילדים שלו מה שהם עוברים.

ויחלץ אותנו .

אך,כלום לא קורה

ואנחנו עדיין במחבוא מפוחדים .

 אין קול אין מענה.

וצריך שוב מהר לרוץ למחבוא

שומעים את הצעדים של חיילי הגרמנים

מתקרבים וליבנו מתחיל לפעום במיהרות.

מתי הכל כבר יגמר?

תקווה.

משו לאחוז בה

משו לאחוז שלא ליפול

שלא לוותר.

תקווה .

שתיתן קצת אושר ללב

קצת טוב לחיים.

תקווה.

אך היא לפעמים ניראית רחוקה

ונעלמת מעט ברגעים הקשים.

ולמרות שהשמים בהירים,

הלב מרגיש אפור והולך לאיבוד.

תקווה,

שקשה לראות אותה,שלא מצליחה

לראות מתי היא תבוא.

שניראה שהדרך כלכך רחוקה

והמסע לתקווה הוא בודד בלב.

תקווה

האם היא תחזור לילבי(?)

אני מחפשת אותך תקווה

אך,לא מצליחה למצוא

ליבי מפוחד מליפול.

מי היה מאמין

בועז מעודה ומארינה

מילים: קרן פלס
לחן: קרן פלס

לחכות שיבוא הצלצול
כל החופש נעול שם מחוץ לגדר
בדירה על הריצפה מתפזרות מחשבות לא טובות
שצריך לסדר
שעורים בפסנתר, לא פשוט להתמיד
את תגידי למי זה עוזר
כל הדרך לאט, קצת בשמאל קצת ימין
ובכל זאת הגעת
מי היה מאמין?

ורצית שהעולם ידע
למצוא אותך האבודה
בין כל המהומות ומכל החלומות
הבנת כבר את הדרך
שאת לבד בתוך חידה
שלא תמיד יש מי שיבין
אבל הי
מי היה מאמין


חלומות שעיניך עוצמות לפעמים רק הבוקר חושף
ואתה כבר מתחיל להכיר את השביל
הקבוע בנוף החולף
זה יכול לעייף ,כבר מזמן אתה כאן
ועדיין המשכת לרוץ
השפתיים אומרות רק הגוף לא מבין
ובכל זאת הגעת
מי היה מאמין

ורצית שכל העולם
יראה שגם אתה קיים
בין כל המהומות
ומכל החלומות
כבר הבנת את הדרך
שלפעמים אתה נלחם
שלא תמיד יש מי שיבין
אבל הי
מי היה מאמין

ועוד יהיו לך רגעים קשים, אז מה
זה לא אומר שלא מגיע לך האושר
למה אף שמחה שלך אף פעם לא שלמה
אפילו אם שילמת ביוקר
תמלאי את עצמך בשמש
את צודקת לא תמיד יהיה לך אור
תיקח אויר ותצעק עכשיו בקול
מגיע לי הכל, מגיע לי הכל
מגיע לי הכל, הכל הכל

ורצית שהעולם ידע למצוא
אותך האבודה בין כל
המהומות ומכל החלומות
הבנת כבר את הדרך
שאת לבד בתוך חידה
שלא תמיד יש מי שיבין
אבל הי
מי היה מאמין

זה יכול לעייף ,כבר מזמן אתה כאן
ועדיין המשכת לרוץ
השפתיים אומרות רק הגוף לא מבין
ובכל זאת הגעת
מי היה מאמין