ביום שלישי האחרון שוב רציתי ללכת למחבקים במתנה שבכיכר רבין בתל אביב

 והיה לי שוב מאוד כיף.:]

שהגעתי רבע שעה לפני הזמן שהם מתחילים להגיע(18:00-20:00)

,ראיתי אחד מהקבוצה הנפלאה והיה כיף ,הייתי איתו ודיברנו והיה מאוד נחמד.!!!

,וחכינו ביחד לשאר

.והצטרפו  לאט לאט המון מחבקים .הייתי איתם כמעט עד הסוף,ונהנהתי מכל רגע.כולם שם כלכך נחמדים ,חמודים ואנשים נפלאים שכיף ליהות איתם.

מאוד כדי לכם ללכת לקבל חיבוק מהם ,הם נפלאים!

ואני אוהבת מאוד את הקבוצה הזאת.ואחד מהם הדיפס כמו כרטיס ביקור מגניב כזה וחמוד של המחבקים,והם הביאו לי אחד,והכרטיס  שמור אצלי במקום מיוחד לדברים מיוחדים עבורי.

יש קליפ עם שי רוז שבעבר צרפתי לפה על המחבקים(בפוסט הזה שלי אפשר ליראות את הקפים שצירפתי)

תראו חולצה שהם עשו. 

דוגמא לכרטיס

***************

אני לא רוצה לתת לאף אחד שיפגע בי או יעשה לי הרגשה רעה ,ואם מישהו ינסה לפגוע בי,תמיד אנסה להחזיר לו חזרה.למשל אחד החיילים של הקצינים ניסה לרדת עליי,מהבחידות המפגרות של המפקד שלו,אבל החזרתי לו,הוא שתק ולא היה לו מה לומר.וגם לאותו קצין אמרתי לו שיפסיק לצחוק מימני..ושאני יודעת שהוא צוחק עליי.הייתי יכולה לומר לו יותר,וגם שזה פוגע בי ושיתחיל להרגע עם עצמו.אבל אני חושבת מה שאמרתי לו שהוא יפסיק לצחוק מימני ושאני וידעת שהוא עושה מימני צחוק .זה גם מספיק.לפחות הוא ראה שאני מגיבה ,ואי אפשר לתפס עליי ולצחוק מימני מתי שבא לו.

************

מתחשק לי להזכיר פה משפט ששולמן כתב בפוסט האחרון שלו:  "לעולם אל תגיד אף פעם"

שזה אומר שאסור להגיד לעולם לי זה לא יהיה,נישמע קצת משפט מבלבל ,אבל הוא מאוד נכון. 

רציתי לכתוב עוד,אבל לא מצליחה למצוא מילים

בנתיים אומר לילה טוב

וסוף שבוע מהנה

ושתמיד תשמרו על החיוך שלכם והשמחה שבליבכם ואהבה!!

**************

אני מאוד מאוד מצטערת שאני לא מבקרת אצל כולכם וקצת נוטשת

אני חוזרת בזמן האחרון נורא עייפה.

ובלי שאני שמה לב כבר עובר לי הערב :(

ושוב למחרת  כל היום אני לא בבית.

היום הלכתי לכיכר רבין אחרי הצבא,ופגשתי בהאנשים שנותנים חיבוק במתנה.

הגעתי בשעה 18:00 בדיוק ובהתחלה היה שם אחד שנותן חיבוק במתנה,

הוא ראה אותי עוברת ופתח את זרותיו באהבה

זה היה חיובק דוב גדול ואוהב.והוא דיבר איתי קצת והיה מאוד נחמד...

לאחר מכן עמדתי לחזור הביתה וראיתי שבאו עוד ממחבקים ,כולי התרגשתי וחזרתי שוב,ושוב קיבלתי מעוד שני מקסימים חיבוק,החיבוק השני היה חיבוק מדהים ,כל אחד סוג אחר של חיבוק נפלא

, והחיבוק מדהים וזה הכי כיף,,שדיברתי איתם כולי הייתי מלאת חיוך שלא יכולתי להוריד.

הם אנשים מקסימים,שאני כלכך שמחה שהיום פגשתי אותם.

ועוד המון אנשים נעצרים לקבל חיבוק,וזה כיף!אני עד עכשיו לא מפסיקה לחייך ומחייכת בלב,

זאת חוויה נהדרת עבורי.שישאר זכירון מתוק תמיד בלב

אוהבת אתכם המון

 ומצטערת שאני קצת נוטשת

אעשנה לתגובות לפוסט הקודם :)

שתמיד תחייכו הכי חשוב

אני רוצה לכתוב על הפוסט הקודם.שכתבתי אותו הרגשתי מאוד פגוע ,עצובה ומאוכזבת מהצבא.

הרגשתי בעיקר שהקצינים שם לא יודעים להעריך אותי מספיק כמו שצריך על התנדבות שלי,ורק מזלזלים ומזללים.והרגשתי שאני חייבת לפרוק את כל מה שישב לי על הלב.

עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב

.ואני רוצה גם לנסות להגיד לעצמי,שהתמדדות הזאת עם הקצינים ,בצבא קטנה לעומת התמדדות עצמה שאני תמיד עוברת,ויש בי כח ואני יכולה לנצח.

אני לא רוצה שדברים כאלו יגרמו לי להפסיק לנסות ולהאמין ולאהוב את עצמי.אם הם לא אוהבים אותי ,לא מערכים אותי אז אני לא צריכה להתיחס עליהם.בעיה שלהם שהם לא רוצים לאהוב ולהעריך אותי.

אני רוצה לאהוב את עצמי תמיד ולהעריך את עצמי תמיד,כי אני יודעת שאני כן שווה,ונמאס לי שהם יפילו אותי,אני חזקה והם לא יצלחו כלכך מהר,אפילו שאני נשברת לפעמים.אני עוד אתחזק ואצליח לנצח!אחרי הכל זה היה חלום שלי.

למרות שקשה לי אני אעשה את השירות שאני אמורה לעשות,ואמשיך הלאה בחיים שלי.

כי לא הייתי רוצה לצאת באמצע ,בעיקר כי נלחמתי קשה על התמדבות,ולא רוצה שיהיה לי "שם של אחת שיצאה באמצע"אז אמשיך להלחם,כי אני חזקה ואני יכולה.

ואני רוצה להגיד לכם,לכל מי שאיתי ותמוך בי מקשיב לי ונמצא איתי כשקשהתדעו תמיד שאני תמיד גם כאן בשבילכם מכל הלב שלי

                                                  אני אוהבת אתכם!

שיהיה לכם שבוע  נפלא

והרבה חיבוקים:)

ושתחיכו תמיד,ותצחקו-זה הכי כיף!

משה ,

לאן נעלמת פתאום?

מהאיסקיו ...

מהבלוג..

אני מקווה שאתה בסדר

אנסה לשלוח לך מייל מקווה

שתירא אותו...אני לא שוחכת אותך

כלכך מהר

עוד דקירה הפעם יותר חדה הפעם יותר כואבת
דקירה שנכנסה חזק ללב,הפעם זאת לא דקירה קטנה שתעבור וישכח הכאב.
זאת דקירה שהולכת להשאיר אחריה צלקת בלב ובנשמה.
דקירה,שגוררת אחריה דמועות וכאב,
רוצה להגיד זה כואב,אך נחסמות המילים ויוצאות רק הדמעות.
דקירה כואבת בלב,דקירה חדה לתוך הלב שלא תשכח לעולם
דקירה שתשאיר בזיכרון צלקת כואבת.

אולי זה יכול להראות דקירה חסרת משמעות,אך זאת עוד דקירה לא קלה
עוד דקירה שתשאיר אחריה זכרון כואב,צלקת כואב בלב.
אולי זה יכול להראות שזה כלום,אך זה דקירה שלא תשכח לעולם.

אני לפעמים מרגישה שרק בגללי הכל יכול להרס לאנשים אחרים,שהם מאבדים את המקומות עבודה שלהם בגלל שלא רוצים אותי,רק בגללי אנשים אחרים יאבדו את מקומות עבודה שלהם.ניראה כאלו שיבעה חודשיים של צבא,שזה בעצם כמו חלום רע,שלפעמים לרגעים מאוד קצרים זה בעצם כן תקופה טובה.התנדבתי לצבא,והוא מחזיר לי רק רע,

ועכשיו זה ניראה שרק בגללי אנשים יאבדו את המקומות עבודה שלהם,ולא רוצה שיהיה להם רע ושהם  יסבלו.

זה לא מגיע להם.

בא לי לפעמים שיטוס הזמן שנותר לי ולהמשיך האלה בחיים.

זה ניראה אולי משהו מאוד קטן לעומת מה שעברתי ואעבור בחיים,אבל זה קשה. זה לא בשליטה שלי הרגשה הזו,

אכפת לי מאותם אנשים שהם יכולים לאבד את המקמות עבודה שלהם בצבא.לא רוצה שאחר יסבול.וזה עצוב לי.

יכול ליהות שלבסוף זה יסתדר,אבל לא רוצה שאחר יסבול יאבד את מקום עבודה שלו, החברים  שלו וזה תמיד ישאר בלב שלי,-שרק בגללי כולם איבדו את המקום שלהם,וזה יגרום להם לסבל-אני אסבול עוד יותר!

.חשוב לי מאוד מאחרים,ומאנשים ,

אני לא יודעת אם כל התקופה הזאת ולא רק בהקשר לתפקיד בצבא הולכת ליהות לי טובה.יש מכשולים מסביב,שלא תמיד קל להתמודד והם חוסמים אותי ,ולא תמיד אפשר למצוא את השביל להשתחרר ולהמשיך בדרך.

אני יודעת,

שתמיד בחיים יש את השביל שקיים באמצע הדרך מחסום וצריך לדעת איך לשבור אותו,איך לעבור מעליו ולהמשיך הלאה לשביל החיים,להמשיך האלה לעבור את המחסום ולא להתאייש.

אך ישנם תקופות  שכולי מלאת בילבול,וחששות מפני שבירת השביל החסום,שעדיף לי לפעמים לשבת ליד המחסום ולנוח מכל המחסומים המצפים.