אנו פוגשים כל פעם אנשים.
אנו פוגשים כל פעם חברים חדשים.
אנו מכירים אנשים, .נקשרים עליהם.
אנו פוגשים אנשים שאנחנו בטוחים שהם יהו איתנו לאורך כל המסע.
,מרגישים שאנחנו חברים טובים,שאנחנו נקשרנו זה לזה.
שלא נוכל להסתדר בלי אחד השני,שאנחנו תמיד נהיה אחד עם השני.
אבל לפעמים,לפעמים האנשים האלה עוזבים אותנו
צרכים לעבור למקום אחר,לשלב אחר בחיים שלהם,
ואצלנו משו מתנתק ,מרגיש שמשו מתוך הלב נלקח .
ודמיעות הלב שלנו יוצאות ,הלב מכאיב,כי משו חסר בו.
וכלכך חשוב לנו להאמין שלא נשכח זה את זה.
שנירצה לשמור על הקשר .
אבל ,לפעמים קורה שהצד השני בוחר להתנתק.
בוחר לשכח את מה שהיה.
בוחר לשכח את החברות,את הידידות שנבנתה.
אבל,אני חושבת ורוצה להאמין שכל מישו שאנחנו מכירים
ואם הוא עוזב הייתה לו מטרה כדי להכנס לנו בחיים.
ללמד אותנו אולי להעתיד איך להיות עם מישו אחר
מישו שירצה אותנו באמת.
ומנסים להתגבר על העזבה שלו,אבל עדיין בלב זה חסר,רוצים להאמין שהוא יחוזר .
למרות הפרדה,למרות הפתצלות הדרכים הזו.אבל זו רק אשליה..
אנחנו חייבים להמשיך הלאה,להכיר אנשים חדשים,אחרים שימשיכו איתנו במסע הזה.
וננסה לזכור שאנחנו לעולם לא נהיה לבד,תמיד יהיה אי שם מישו שיחשוב עלינו,
שיואהב אותנו באמת.
שקראתי שהנושא החם מדבר על הנושא 'מישהו שהיה חשוב בחיים שלכם ,עשה הבדל ונעלם'
ישר נזכרתי במיקרה שהיה לי בצבא.
שהכרתי משו והוא נעלם ..
היה צריך לעזוב.
ושהו גם סיפר לי שהוא היה כלכך עצוב ,כלכך לקח קשה את הפרדה הזו.
ואני זוכרת איך הוא היה עצוב שליבו נקרע וגם שלי ,מעצם הפרדה שהייתה
מעצם שליראות אותו עצוב שהוא צריך ללכת (בהמשך הדרך...)
ואני למרות שרציתי שמשו ישמר זה לא קרה.
אבל למדעתי סביב זה כמה לקחים.
אז,אפילו שזה לא נעים לי
למדתי קצת לקחים סביב זה,
ואתן לו להמשיך בדרכו שבה הוא היה באמת היה צריך ללכת
שבה באמת יהיה לו יותר טוב..
כינוי:
engel1
בבלוג זה
בכל הבלוגים
