הרבה זמן לא עדיכנתי ודיי נעלמתי.
אני מרגישה לפעמים מן ריקרנות ובלבול
שאני לא יודעת מה איתי לפעמים
מה יותר טוב לי ..
עוברת דיי הרבה בתקופה הזו
מחשבות,אהבה,לימודים ועבודה ופחדים.
על אהבה מעדיפה שלא להזכיר אותה
עכשיו יותר מידי.כי ככה כואב לי
כי ככה קשה לי .ולא מצליחה לגשר
לדרך שיהיה כבר באמת טוב.
חשבתי הערב לגביי עצמי האמונה שלי בעצמי
הביטוחן שלי בעצמי.
לפעמים חושבת שחוסר ביטחון העצמי
שהחוסר האמונה שלי זה מעבר
כלומר כאשר היינו ילדים.
ואולי אפילו בעבר הקרוב
היו אנשים שלא רצו מספיק להאמין בי.
ולצערי נטקעלתי בהרבה אנשים שלא האמינו בי
שאני יכולה להתקדם ,שיכולה לצמוח ולהצליח.
זה לא אומר אם יש קצת קשיים
אז,בן אדם הוא לא מסוגל לשום דבר
ולא מבינים ולא יודע על סביבתו.
זה ממש ממש לא נכון
וזה טעות וסתיגמה קשה
זה לא אומר אם יש לאדם IQ מעל הממוצע
הוא יכול לתנהג כמו בן אדם
יש כאלו אם IQ ממוצע והם בני אדם טהורים וטובים
אבל ,מה שעצוב העולם לא רואה את זה ככה
אם היום אמצא מחצית מהם ואגיד להם
שאני הצלחתי להגיע לאן שהגעתי עכשיו
האם לא יאמינו ,הם יהו פוערי פה.
עד שזבוב יכנס להם לפה.
ואני חושבת שבגללם קשה לי לרקום ביטחון עצמי
להאמין בעצמי שאני יכולה רק להצליח ולהתקדם
לתת לעצמי את זה שאוכל להצליח.
להגיד לעצמי שנכון יש קשיים ומחסולים
אבל,הם לא צרכים לכבול את עצמי באזיקים
אני כותבת את זה ונשמעת מודעת.
אבל,עדיין עמוק בפנים לא הצלחתי לממש את זה.
כינוי:
engel1
בבלוג זה
בכל הבלוגים
