אני לפעמים חוששת מלהרגיש שהלב יהיה פצוע / כאוב/ שבור בשלבים כאלו או אחרים של החיים בלהרגיש את הכאבים האלו שיכולים להפריע ליום יום שלי או להרגשה כללית

*******

כמו כאב של "שיברות לב" מחוסר הצלחה. חדשות לא טובות התמדדות ממצבים חדשים בחיים. הפחד של בתפרציות בכי שיהו כמכט כל היום שמאוד קשה יהיה לשלוט עליו....

*******((

. אני יודעת שאי אפשר להימנע מהם ושהם חלק מהתמדדיות שלנו במסע . מאוד חשוב לי שיהיה לצידי את הבני אדם שלא אשים את הקשיים לבד על הכתפיים שלי ובלב שלי , כי זה מאוד כבד . ושחולקים משהו זה יכול לרפא את הלב  . שאני לא לבד .  פחדים וכאבים הם חלק מהרגשות שלנו וגם הכעס שזה לפעמים חשוב לכעוס ולבטא אותו.

..שכן אני גם יכולה להראות כעס , בתור מישהי שהיא שקטה לרוב .זה חשוב שאני משמיעה את עצמי!

חשוב גם כן שאני מכירה ויודעת איפה אני יכולה לחלוק ולאפשר לעצמי להיות ברגשות האלו. זה לא טוב להדחיק או להיות איתן יותר מידי לבד. כבר משנת 2006 אני כותבת פה ,משהו בי יודע שחשוב לא יותר מידי לחוות קושי לבד . שלבקש עזרה. לחפש אותה. לחפש את ההמקומות שמרגיעים את הלב .

היום שוחחתי עם אבא שלי בושא של אחים וגנטיות , סיפרתי לו על חברה שההורים שלה לא קיבלו את זה שנולדה עם בעיה כלשהי , שהביעו כעס כלפיה והם הודו בכך בזה  בפניה . 

הוא שאל אותי אם האחים שלה "יצאו פיקס "   הערתי לו שאין אף אחד שהוא "פיקס "  ושהוא אומר את זה הוא מעביר מסר שמי שיש לו קצת בעיה כלשהי הוא לא בסדר ויש בו משהו לא טוב . ושגם מי ש"פיקס" בענייו  יש לו גם בעיות , לכל אחד יש משהו "דפוק " במילה יפה לא שלם . ולא ממקום לפגוע יותר ממקום ביקורתי ופקיחת עיניים הערתי לו שהוא גם היום לא "פיקס" ויש לו את הבעיות שלו .  

הוא כגיב בצחוק שזה אומר אצלו שזה צחוק שדבריי אמתיים לא מצחוק מזלזל . .

אבא,  מצד אחד כל הזמן הכניס לראש שלי שמה שאני חיה איתו ממסרים שהוא שמע כמובן גם כן. שאין כעתיד טוב ורק שחורות  וזה מה שהוא הכיר ממסרים האלו ובמקום לא להסכים לקבלם הוא לקח אותם אליו והעביר את זה אליי בהרבה שנים בציעורתי  . - לצד שהוא כן השתדל לרשום אותי לצופים , חוגים . מורים פרטיים   , בית ספר שיתאים לי לצד שיש לו  "שם טוב" בכדאי שאהיה על אותו מסלול כמו כל אחד  . כשאני מסתכלת על זה היום בתור בנאדם בוגר . הוא העביר מסר :

יש אצלך פגמים  - הן עובדה . 

ולצד  להיות באותו מסלול בריא  בו אנו חיים . 

לדעתי המסר שיש "יש אצלך פגמים" גם לא בריא , מה זה פגם? מי מושלם ? הוא שאל אותי למה אלוהים ברא אנשים שהם לא מהפיקס . עניתי לאבא שלא ישעממם לו  , אי אפשר שכולם יהו "פיקס " 

זה המסר שהוא ידע להעביר לי לא יודעת וחושבת מתוך רועה  . אולי היה לו קשה כלכך להאמין ולמצוא את הכח בילבו להעביר לי מסר , שאף אחד לא שלם, שאני שלמה כמו שאני . שגם אם יש קשיים בדרך וקושי בגלל סיבות מסוימות הוא יחד איתי, אוהב ומקבל אותן  ויחד ובעזרה לא לוותר לעצמנו ולעצמי להגיע להשיגים שארצה, להגיע לשאיפות , כי בשאפיות לא מזלזללים משאיפות אפשר להגשימן , גם אם לא תמיד באותו זמן שאנו נמצאים, אולי בזמן האחר, . מה שחשוב להיות בשאפיות  להינות מהדרך שאנחנו עושים - כי זו ההצלחה . וליזכור וגם את ההצלחות מתוך הקושי   - הקושי עוזר לנו לצמוח ללמוד לפעמיים הבאות .

אני תקשורתית ,

אני אדם תקשורתי  , אני מתקשרת ומשוחחת עם החברות  שלי  עם המשפחה הקרובה .
, אני יודעת להיות אוזן קשבת לעודד ולהיות. אני מביעה דעה או עצה כשמבקשים ממני .
   . אני יודעת לתקשר עם חברים מהקבוצה ושזה נעים להם לדבר איתי .
 . כשאני משוחחת עם אחי אנו יודעים לנהל שיחה טובה ויחסית ארוכה .
 אני מביעה מול חברות דברים לפעמים כשלא מצא חן בעייני ומציעה איך אפשר לעשות זאת טוב לפעם הבאה .

אני מתקשרת בעבודה  ,  מול לקוחות מנהלת איתם שיחות גם שזה יכולות להיות שיחות פילוספיות וכלכך מעצבנות אני מתקשרת מתנהלת שיחה . – מגיבה , מקשיבה .

ואו מול העובדים איתי שאם זה צוות מנהלים ואו חברים , בין אם מגיבה בכתב או פנים מול פנים

כשצריך להציב גבול או להגיד  לחברים בעבודה שזה לא נעים צורת התקשורת שכרגע מעבירים כלפי , זו תקשורת שלי .

אני גם יכולה לתקשר דרך הכתיבה שלי כשאני מביעה וחולקת או מעבירה אותה שגם זו תקשורת .

שמישהו לא מזמן רצה שאתיר חסימה  שלו ולחזור להתכתב איתי ,אמרתי לו שזה בתנאים שלי

ושלא כמו פעם שהתכתבנו ואין צ'אנס שזה יהיה כך שוב. זה תקשורת להביעה את הגבול והתנאים  שלי  ,התנאים מי יכנס למרחב שלי , מרחב החברי שלי ..

יש לי תקשורת  עם המשפחה השנייה שלי גם כן, גם אם זה קצרצר זו תקשורת של שיחה .

התנועות הגוף שלי למי שערני וקשוב  עליהן  היא התקשורת  שרואים אותם מדברים יחד איתי/ עוזרים לי לדבר .

כשבזוגיות לפעמים הצד השני עייף לא מרגיש טוב ואו עצוב

*********************************************************

• לפעמים גם בדברים הקטנים שאני מראה לבנזוג שאני דואגת לו ומזכירה לו על דברים חשובים שהוא צריך לעשות   ואו עוזרת לו לבצע דברים עבורו בשביל למצוא פתרון . אני חושבת שהדברים הקטנים האלו הם מאוד גדולים ועם משמעות  והוא מרגיש אותם .

אני לפעמים מרגישה את עצמי כאישה לביאה . ששומרת על הבית ויקרים לה עם מאמץ להיות בשליטה שדברים יהו בתנועה ושיגרה.  זה סוג שמירה על עצמי והבית,  המשפחה הקטנה שבנינו עם החיית מחמד שלנו שחלק ממשפחה.

הלביאה שבי נלחמת שהבית ככל שאפשר בצורה בסיסית יתנהל טוב וגם בזוגיות לאהוב ולדאוג שהבנזוג של הלביאה ירגיש טוב רגשית או פיזית .

ומה עם הלביאה? מתי היא מוצאת לעצמה מקום לנוח אחרי מאמצים אלו? איפה מלבד לבית יש לה מקום להרגיש בטוחה לשחרר בכי שצריך או רגשות , כדאי שיהיה כח להמשיך בכל יום מחדש .

יש לי מקום בפגישות כשאני הולכת  

יש לי כאן מקום בבלוג שחזר

יש חברים שיודעים להיות קשובים בצורה הדדית שמוסרת את רגשותיי.

מחר שוב להביאה תצא למסע , זה נותן לה ביטחון מול החיים ועצמאות .

 וכן שלא תהיה לבד ברגשותיה ולהרגיש בטוחה כשצריכה.