לפני כמה זמן היה לי משעמם וניסיתי
לאתגר את עצמי. לכבוד חגיגות ה40 שלי.
לא, אני עדיין בת 26. פשוט יצא ששכבתי עם 40 גברים ורציתי לבדוק אם אני
יכולה לשחזר את השמות של כולם. עמלתי במשך שעה, חילקתי את השמות לתקופות.
התיכון. אחר כך הצבא. וכמובן שיש גם רשימה של אנשים מהעבודה... אחר כך היו
מערכות היחסים הארוכות שלי. הבעיה היתה למלא את החלל שבין אלה. בין מערכת
יחסים את לאחרת...
החודשים האלה מלאים בלילות מזדמנים יותר עם בחורים מזדמנים פחות....
כשנתקעתי התקשרתי לחברה שלי. עם עזרת חבר טלפוני ועם הבלוג הצלחתי למלא את
החלל. לאט לאט, שם אחר שם. זיון טוב אחר זיון גרוע... שמות התחברו לפנים.
המוזיקאי, הקולנוען, המיתולוגי, הפוליטיקאי, כולם היו גברברי. חלקם היו
אצלי וחלקם חלקו עימי את יצועם. עם חלקם נהניתי פחות, הרבה פחות והיו כאלה
שככל הנראה אני לא אשכח... משהו בחדר, באורגזמה, בריח. יש את ההוא שאני
לנצח אזכור בתור הסקס הגרוע. יש את ההוא שמרב חום הזיע כמו בטרק באמזונאס.
היה את ההוא שרק בבוקר גיליתי למרבה תדהמתי שהוא ג'ינג'י.
אז ישבתי והתאמצתי וערכתי את הרשימה, ועדיין היו חסרים לי ארבעה. שזה רק
עשר אחוז, ועשר אחוז נשמע הרבה פחות נורא מארבעה. ככה זה.
זה לא פגע במאמצים שלי להמשיך לחפש במוחי הקטן השמות הנותרים. ללא הועיל.
כשנפגשתי עם ה
מציל סיפרתי לו על הרשימה. הוא
הזכיר לי פוסט ישן שכתבתי בו הופיע שמות כל הבחורים שהייתי איתם.זה בהחלט
עזר. באורח פלא גיליתי שהשמות שהצלחתי ברוב חוכמתי להדחיק הם אלו שהיו ממש
גרועים. אנשים שלא היה שווה שאני אבלה איתם את הלילה אבל אחרי מספיק
כוסיות כנראה שגם פרנקנשטיין הוא מושא זיון מספק.
בילינו עוד לילה ביחד. הפעם לא
הייתי צריכה לקום לעבודה אחרי שלוש שעות, אחרי כמה דרינקים וכמה שאכטות.
ההבדל ניכר בבוקר כשהתעוררנו בבוקר באותה שעה ומצאנו את עצמנו שוב צמודים
אחד לשני, מתחת לשמיכה, מגששים אינטימיות של בוקר. שעה אחר כך יצאנו
מהמיטה, במטבח מצאתי את עצמי מכינה ארוחת בוקר כמו שהבטחתי לו אמש. סוג של
פיצוי על הנהמות של הבוקר הקודם שלנו ביחד. אני חושבת שכל אוצר המלים שלי
הסתכם במלים "קפה? סוכר? חלב? ביי".
אתמול בדרך חזרה מה
בוקובסקי לבית עברה בי מחשבת what if. מה אם הסיטואציה היתה שונה, והוא לא היה צריך לטוס בעוד שלושה ימים הרחק מעל האטלנטיק? הבעיה, או היתרון, שאני לא בנאדם של חרטות. לא מאמינה בזה. מה שנעשה הרי אינו ניתן לשינוי אז למה לבזבז אנרגיות מיותרות על חרטות והרהורי שווא? התיאוריה הזו תקפה גם לגבי שאלות מה אם? הרי אין מה לעשות באמת. ומה אם מה??? אלו מחשבות בעלמא שהקשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט. אני החלטתי להמשיך בקו שהתוותי אי שם לפני שנים ולהמשיך להתעלם מהדרכים שלא נלקחו (אם לצטט את פרוסט). פאק הדרכים... הרי כולן מובילות בסופו של דבר, לאותו המקום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
