לקראת סיום יום עבודה חברה מתקשרת. רוצה
ללכת ל
קו 5. מה זה? באר בצפון
דיזינגוף, יומולדת של חבר מהעבודה הקודמת. אני אראה מתי ובאיזה מצב אני
מסיימת את היום שלי. ובכל זאת, אחרי 10 וחצי שעות עבודה במונית בדרך חזרה
הביתה הרמתי אליה טלפון.
חברתי האחראית יותר מהעבודה שמעה את השיחה כשזו עוד התרחשה בעבודה.
את יוצאת?
לא יודעת, חשבתי אולי אנחנו נעשה דרינק.
עזבי אותי. צאי תבלי עם חברות בגילך.
הא?
אני לא אתן לך להפוך לרווקה זקנה כמוני, תחזרי הביתה, שימי חצאית, עקבים
ותצאי. אחר כך אל תבכי לי שהמוג'ו שלך נעלם.
טוב, אם כך הוחלט ביני לבין עצמי לצאת...
מתי להיות מוכנה? חצי שעה. you got it babe
חצאית מיני שחורה, חולצה נדיבת מחשוף, עקבים, שפריף של בושם, תיקוני איפור
מינוריים ואחרי ארוחת ערב וצומי ל
שפינוזה
ואני מוכנה לצאת. זה לא שאני בטוחה שאני אמצא את בעלי לעתיד בבאר כלשהו,
טרנדי ככל שיהיה, אבל להישאר בבית ולצפות בפרק האחרון של האנטומיה של גריי
לא יוביל אותי לשום מקום...
יומולדת. המון אנשים שמחים. המון אנשים שותים. המון אנשים. אני וחברה
מתייבשות על הספות ומישהו מהקצה השני של החדר מסתכל עלי. אני מתחילה בהסטת
מבט ביישנית הצידה. בנים מתים על זה. מבט ישיר לעיניים ואז הסטת מבט הצידה
וחיוך ביישני. בדרך כלל הקסם הזה עובד. אחרי כמה כאלה ואז מבט ישיר לתוך
העיניים של הבחור החמוד בחולצה הבהירה אני מבינה שהקסם לא יעבוד הלילה. לא
על הבחור הזה בכל מקרה... ככה זה.
בכוס קאווה השנייה הוא הולך. לא לפני שהוא מישיר אלי מבט כשהוא חולף על
פני. נמושה, זה מה שהוא. אלו מילותיה של
הבלונדה
שגררה אותי לאיוונט הערב. כאילו, אני לא מבינה את זה, הבחור מסתכל עליך
איזה שעה ואז עוזב בלי כלום. נמושה, אין לי מלים אחרות.
אבל זה לא משנה לי.
בכוס הקאווה הרביעית מתיישב לידי בחור צעיר אך מסוקס להפליא. זקן סקסי של
גברים צעירים עם בייבי פייס שמנסים להסתיר את גילם האמיתי. אבל הוא ילד.
גור. ואני אינני קוגרית. יש לי עוד כמה שנים. אני מעדיפה להמשיך להתמקד
בגברים מבוגרים ממני. הוא אומר שחברים שלו קוראים לו ללכת אחרי דרינק אחד.
לא באמת איכפת לי אבל
הבלונדה
נוזפת בי. איך נתת לגור כזה סקסי לחמוק מבין אצבעותייך?? תודות ל
מציל אני מסודרת לחודש הקרוב. לא בוער
לי להביא מישהו למיטה שיעשה ריאורגניזציה במיטה ובי.
לפחות אני יודעת שלא איבדתי את המוג'ו שלי...
לבינתיים תוך כדי כתיבה אני
מאזינה ל88FM מציגה: לילה של אלבומים. Oasis, Definitely Maybe 1994. האזנה נעימה.
עד שהתקליט מתחיל את הניגון האוטמאטי שלו נשמעות ברקע פרסומות. או תשדירי
שירות. האחרון שבהם הוא תזכורת על תרגיל העורף שייערך מחר. ב11 תישמע אזעקה
בכל הארץ. כל האזרחים מתבקשים לגשת למרחב המוגן על מנת לתרגל הימלטות מפני
פגיעה אפשרית.
וזה גורם לי לחשוב על אזרחי המדינה שהרעיון של פגיעה אפשרית במדיהנ לא
מעביר בהם חלחלה. אני מניחה שאם מדובר במתקפה גרעינית תוצרת הרפובליקה
האירנית זה יאיים להם על האמא. אבל בכל זאת זה גורם לי לחשוב על איזה חוש
לאומיות פאן- ערבית שאולי קיימת בהם. והאם זה נעים להם לשמוע שכל אזרחי
המדינה צריכים להתנייד למרחב מוגן. האם הם מהווים חלק מאותו מרחב מוגן? האם
פיקוד העורף מתכוון שגם הם יעזבו הכל ויצטרפו אל פרץ הלאומיות המתוזמר
הנ"ל???
אבל אני שיכורה מדי כדי לחשוב על דברים כאלה לעומק. אני מעדיפה להיכנס
למקלחת כדי להסיר ממני קצת מהשיכרות ועשן הסיגריות.
Maybe I just don't believe
Maybe you're the same as me
We see things they'll never see
You and I are gonna live forever
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
