כמה חודשים אחרי שאני והגובה נפרדנו התחלתי לצאת עם ידיד שלי מהעבודה. אנחנו צוות מעולה ביחד, קוראים אחד את המחשבות של השניה בלי לומר מילה. משלימים את הפעולות, את המשפטים ועובדים באופן הרמוני לחלוטין. אחרי שנפרדנו שמנו לב שפתאום למשוואה נוספה גם משיכה מינית. על הנייר אנחנו מושלמים ביחד. שנינו אוהבים אותו סוג מוזיקה ונהנים מאותם דברים. ערב אחד יצאנו ושבוע אחר כך כבר זה הפך לשגרה. אבל הוא לא רצה שאף אחד יידע על זה בעבודה. אני סיפרתי לכמה אנשים. הוא לא אהב את הרעיון, היו לנו כמה ריבים על זה. כאילו מה נסגר שאתה מסתיר אותי??? זו לא דרך להתייסח לאף אחת. אז מה אם אנחנו עובדים ביחד?

דבר נוסף שהפריע לו היה העובדה הפשוטה שאנחנו עובדים ביחד. שאנחנו מתראים כל הזמן. לי יש את היכולת המופלאה לסיים את היום, לצאת מהבניין ולשכוח לחלוטין את ארועי היום. מה שקורה בעבודה נשאר בעבודה זה המוטו שלי. לו אין את היכולת הזו. הוא היה מגיע הביתה ומסוגל להתבוסס שעה עם עצמו לגבי ארועי היום. והמשמעות שלהם. ומה יגידו. ומה יקרה. ואת מי זה לעזאזל מעניין זה מה שאני הייתי אומרת. די, יצאנו מהמקום, תשכח מזה... מבחינתי היום מתחיל ברגע שאני מקישה את הקוד שלי וחותמת על יציאה.

אחרי שלושה חודשים הוא נפרד ממני. אני פשוט לא מצליח להתאהב בך. אני גם לוקח אותך כמובן מאליו ומגיע לך מישהו יותר טוב ממני. עד כמה שכאב לי לשמוע את זה הוא צדק.

מאז מערכת היחסים שלנו פרחה. במובן החברי. מערכת היחסים הקצרה רק חיזקה את החברות בינינו. ההיכרות העמוקה של שלושת החודשים האלה חיזקה את הקשר שלנו. אני מכירה את החברים שלו ומתה עליהם. והם מתים עלי. אני עדיין נפגשת עם החבורה מדי פעם ועם אחד מהם אני גם לומדת גרמנית.

ביום שישי היתה לו יומולדת. התקשרתי לאחל לו יומולדת שמח ולשאול אותו אם בא לו לעשות משהו. אני סתם מרוח בבית, את מוזמנת לקפוץ. אני עוברת בדיוידיומט ובאה עם סרט. ישבנו אצלו ודיברנו מלא, תחת השפעה של ירוק חביב הוא שאל אותי אם בא לי סקס יומולדת 30. אמרתי שאני במחזור אבל הוא יכול לקבל נשיקה. התחלנו לצפות בסרט. שעתיים אחר כך הצבע של השמיים השתנו ואני הודעתי על כוונתי לזוז הביתה. כשהלכתי נתתי לו נשיקת יומולדת. קטנה אך רטובה.

ביום שבת הוא אירגן מסיבה בגילדה. הזמין אנשים מהעבודה והרבה חברים. הכנתי לו עוגת שוקולד. גם קניתי נרות יומולדת מטופשים. היו הרבה אנשים והיה שמח וכיף. אחרי כמה בירות וכמה צ'ייסרים נשארנו רק הגרעין הקשה של החברים. שיכורים מהתחת ושמחים למדי. לא ממש זוכרת איך זה קרה אבל מפה לשם התחלנו להתנשק. ולהתנשק עוד ועוד. כשהגיעה השעה לצאת מהמקום נפרדנו מכולם והיה ברור שאנחנו הולכים אלי. אבל שיהיה לךְ ברור שזה לא יותר מזה. דה, אתה לא צריך לדאוג קולגה יקר שלי. זה לא יותר מזיון יומולדת. את מבטיחה? בייב, ככה אתה מכיר אותי?

הגענו אלי ועשינו מה שעושים. הוא טרח להזכיר לי שאני הסקס הכי טוב שהיה לו אי פעם. תודה רבה. רק חבל שזה לא הדדי. הוא לא רע במיטה הוא פשוט לא ממש טוב. ואני צריכה מישהו ממש טוב. או מישהו ממש טוב בשבילי. אבל הוא נורא התאמץ והיה מאד חמוד. יותר מדי חמוד. בשלב מסוים הוא התחיל לדבר על מה שהיה. מה שנגמר. הוא התנצל על איך שהוא התייחס אלי. על זה שהוא לקח אותי כמובן מאליו. על זה שהוא שמר את זה בסוד.

מה נסגר איתך בנאדם???

אני לא בחורה של what ifs. אני לא מאמינה בכאלה. אני חייה חיים נטולי חרטות ונהנית מהרגע. לטוב ולרע. אם כיף לי אני נשארת וברגע שמפסיק להיות כיף אני הולכת. אז למה עכשיו לבלבל לי את המוח באמצע הלילה עם שטויות כאלה? כל אינסטינק בגופי ובעיקר במוחי אמר לי שזה רעיון רע. רעיון ממש רע. אבל היה לי כנראה שהיה לי נחמד לשמוע את זה. אז לא אמרתי לו שום דבר, רק שכבתי והקשבתי לו. את יודעת, על הנייר אנחנו זוג מעולה, אנחנו צוות טוב, לא צריכים לדבר יותר מדי ויש לנו הבנה שקטה. אבל בייב, אנחנו לא מתאימים. במבחן התוצאה אנחנו שונים מדי. את לא חושבת שזה נורא מוזר? זה מוזר. השיחה הזו מוזרה.

אתה מוזמן להישאר לישון, אני צריכה לקום עוד שלוש שעות לעבודה.

בבוקר ניסיתי לשחזר ממעמקי הויסקי את ארועי אמש. וואט דה פאק זה מה שעבר לי בראש. כשהוא הלך הוא רצה לתת לי נשיקה בפה. נתתי לו על הלחי. ואם הוא לא הבין את הרמז אז אני מניחה שאני אאלץ להסביר לו...כי באמת שמגיע לי יותר טוב!