| היברנציה קיצית |
| 7/2010
הודו
3 שבועות בהודו הגיעו לקיצם. אלו השעות האחרונות שלי כאן.
אי שם בדלהי הרחוקה, המטונפת, החמה, המג'ויפת והמסוייטת. אפשר להבין שאני לא חובבת גדולה של עיר הבירה, מה שרק מקל עלי את העובדה שאני הולכת להיות בחזרה בבית בעוד 24 שעות.
החוויות שצברתי בשבועות האלה יספיקו לי לחיים שלמים. הכל מרוכז כל כך, עטוף בסרט בריח מסאלה, מגמד את החיים האמיתיים ואת המשמעות שלהם.
כל הרגשות בעולם, מכל הקצוות של הקשת הרטיטו אותי בשבועות האלה. הרפתקאות מטורפות, ערבים נטולי כל משמעות. וכמו כל דבר בחיים שלי, הכל מתובל בהרבה הרבה דרמה רומנטית.
מה שהתחיל בתור אופציה להבין אם יש לי רגשות לבחור אחד מסוים (הקולגה) איפשר לי לבחון את העובדה שהשאריות של רגשות שהיו לי כלפיו אינם מספיקים כדי לבסס קשר. כל זאת הודות לעובדה ששכבתי עם שני בחורים במהלך התקופה הזו. אחד מהם הוא חבר טוב של חבר טוב. זו היתה טעות שאלהים יודע כמה עישנתי באותו הערב כדי לעשות את זה. אני גם לא זוכרת איך היה. רק שהיה פעמיים. ושזייפתי.
המקום הזה גם הוכיח לי שאין לי צורך באיפור, עקבים, דיאטה או מחשוף כדי למצוא אהבה. היא נמצאת בכל מקום; בדרך למפל, בתוך ג'וינט, על רצפה מלאת ג'וקים או באמצע הדרך לשומקום. קורמאק, המאהב האירי שלי ואני דיברנו על זה. טיול זה המקום בו אנשים מציגים את האני הכי אמיתי שלהם. אין להם צורך במסכות, העמדות פנים ורגשות אשם. הכל טבעי. ברגע שעוברים את השלב הראשון של ההיכרות שמורכב בדרך כלל מסט שאלות קבוע של גיל, ארץ וכמה זמן הטיול שלך נמשך, מתחילה היכרות עמוקה יותר שהבסיס שלה נובע מההכרה הפשוטה ביותר שהאנרגיות הראשונות שבנאדם משדר לך משקפות את הבסיס של הבנאדם. וזה לא איזה שטויות בסגנון קארמה-נפתחו לי הצ'אקרות בדרמסלה. זה היחסים הבסיסיים ביותר בין בני אדם. נטולי פאסון והעמדות פנים.
אז כןץ התאהבתי לגמרי בבחור אירי שבמשך שבוע העניק לי חום ובטחון כמו שלא הרגשתי כבר הרבה זמן. ויקח לי הרבה זמן למצוא מחדש.
24 שעות, אני בארץ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
