חברים, קרובי משפחה, דודים רחוקים ואנשים אחרים שאין לי מושג איך הם הגיעו לאירוע, יש לי וידוי: הפכתי לקלישאה מהלכת. אני סטודנטים בשנה א' שסובלת קשות מקראש על אחד המרצים שלה. מאחר  ואין לי כסף כדי לשלם לפסיכולוג כך שהחברים שלי נאלצים להקשיב לפחות פעם בשבוע על נפלאות המרצה, מה הוא אמר, איך הוא אמר את זה וכמה שהשיער המכסיף שלו היה סקסי באותם צהריים. רובם צוחקים איתי, חלקם צוחקים עלי ויש גם חברה אחת שהעזה לומר את הבלתי ייאמר ושאלה בקול "אז איך אנחנו גורמים לו לשים לב אליך?" כדי שאני וחברי היקרים נוכל לדבר עליו בלי לומר את שמו המפורש  שיגרום לי לאבד פנים מול סטודנטים אחרים שלא מכירים את האופי החרמני שלי המצאנו לו כינוי. הנהו לפניכם: "ד"ר סאלט אנד פפר" על שם השיער המכסיף, ההו כה הסקסי שלו.

למרצה המדובר אין שמץ של מושג הרי במה מדובר, אבל תסמכו עלי שכדי לפתח פנטזיות חסרות פואנטה בראש כבר בדקתי אם יש לו טבעת על האצבע. חרמנית כן, מפרקת משפחות- לא. גם בפנטזיות אני שומרת על נאמנות לעקרונות. ההרצאות שלו מעניינות. ממש מעניינות אבל ספק אם הייתי יושבת בשורה הראשונה אם הוא לא היה כל כך מרתק, אותי. אחרי תקופה ארוכה של לילות שקטים ושלווים חזרתי לחלום חלומות הזויים שמככב בהם מי אם לא הד"ר סאלט אנד פפר בכבודו ובעצמו. הזכרים ביניכם מוזמנים להירגע, לא מדובר בחלומות שמככבים בהם הד"ר, אני וג'נה ג'יימסון.

 עכשיו אתם תוהים, למה לעזאזל מעניין אותי שהגברת הכותבת סובלת מהידלקות קשה על המרצה שלה??? אז זהו, שלא מעניין אתכם. אבל אתם כבר קוראים את הבלוג  וקוראים את המניפסט הצנוע הזה שלי במקום לטחון את הספריה בנסיון נואש למצוא את המאמר המרתק שאתם צריכים לקרוא למחר (וברור שהוא גם לא סרוק... אז ותרו מראש על האופציה הדיגיטלית). זהו בעצם תרגיל חשיבה קטן. איך לבחורה רציונלית כמוני קורה שהיא נדלקת על מרצה? חוסר בדמות אב אולי? תשכחו מזה. ההורים שלי נשואים באושר ואני חולה עליהם. מחסור בגברים? דברו איתי עוד חודש. התשובה כנראה טמונה בעובדה ששוב, מדובר בבחורה חרמנית למדי שתידלק על כל דבר שנראה טוב, בעל יכולות וורבאליות גבוהות, עיניים כחולות, גוף שדוף כמו של האח הקטן של החברה הכי טובה וכמובן, שיער כסוף. הבהרה קטנה: שיער כסוף לא סקסי אצל מי שעדיין לא מלאו לו שלושים...