| היברנציה קיצית |
| 12/2006
מי יציל את המציל?
המציל ואני מלפני כמה פוסטים הולכים ומסתבכים. בסוג של החלטה מודעת נכנסנו לתחום הבלתי מוגדר של שיחות אך ורק על סקס, משיכה, פטישים והחזה שלי. אני חושבת שבאיזשהו מקום זה נורא מחמיא לי שיש בנאדם ששואל אותי ברצינות תהומית "מה, יכול להיות שמישהו סירב לך לזיון"? אז כן, כבר סירבו לי לזיון בעבר. התיאוריה שלי אגב, גורסת שלבנאדם שסירב לי יש בעיה עם נשים אסרטיביות אדון מציל לדוגמא, בפירוט הפטישים שלו הוסיף אסרטיביות.
אם בנאדם אוהב מישהי למה הוא טוען בפני אחרת שהוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה ושמהרגע הראשון שהוא ראה אותה הוא חשב שהיא סקסית? לאפרודיטה הפתרונים. אותו מציל סיפר לי אגב ברגע של חולשה כשהלכנו הביתה בסוף משמרת שהוא קיווה שאני אאנוס אותו אי שם בפארק שבדרך כי אז זה לא נקרא בגידה. לא, זה נקרא טמטום. או חשיבה מהפאלוס. המוח הגברי שמסוגל להנפיק פניני חכמה כשהוא ממש מתאמץ הופך להיות אמבה ברגע שמדברים/חושבים על סקס. יכול להיות שסטיבן הוקינס כזה גאון היום, כי אף אחת בחיים לא תתן לו אז מראש הוא מנתב את האנרגיות שלו למקומות פרודוקטיביים?
לנושא המוסר, ההגיון הבריא יטען שאני זונה בת זונה שסובלת מרגשי נחיתות קשים ולכן מסתובבת עם בנאדם שיעלה לה את הבטחון העצמי ולרגע לא חושבת על ההשלכות של המעשים שלה. אני לא אכחיש שקיימת סבירות מסוימת שזה נכון וגם אם כן פאק איט. אני לא עושה שום דבר לא מוסרי. לא כבלתי אף אחד באזיקים ועשיתי לו סטריפטיז לצלילי מאסיב אטאק (תזכורת לעתיד: מאסיב אטאק, מוזיקת רקע מעולה לסטריפטיז) מול העיניים. אנחנו חיים בעולם חופשי (סוג של...) ואני לא כופה על אף אחד את הנוכחות שלי, נכון? אז שיזדיין המוסר, יזדיין המציל עם החברה שלו ואני הולכת להזדיין עם הבחור מ"אין לדעת איך יסתיים הערב"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
