במסגרת הצ'יעמום  הטוטאלי שאפף אותי לאחרונה, החלטתי לעבור על כמה דברים בחדר שלי שלא נגעתי בהם כמה שנים טובות. חוץ מאבק בכמויות מסחריות, בגדים קצת מזעזעים ואלות וסרט מהתקופה של ההתעמלות האמנותית, מצאתי משהו שהייתי בטוחה שהכי מאפיין אותי כרשהייתי בתקופה של כיתה ז'-ח', לפני כ-5-6 שנים: המורדים.

כמה עצוב- הבנתי שפשוט עד לא מזמן הייתי הולכת אחרי כל טרנד שהיה רווח בתקופה מסויימת. הייתי מסתכלת על אותם אנשים שזה לא עניין אותם ופשוט מרחמת עליהם, איזה לא מעודכנים הם, איזה משעממים הם וכו'. בחיים לא הסתכלתי על עצמי כעל מישהי רדודה ושטחית, והנה פתאום הדיסק של המורדים עם הקופסה השבורה מרוב שחרשתי עליו, והכיתוב מאחורה בלורד עבה "Maya+ Benjamin Rojas"- שינה את כל התמונה. הבנתי ששטחיות, משהו שהייתי בטוחה שרחוק ממני כמה שנות אור- היה דבר מאוד רווח בחיי. כן, הייתה לי גם תקופה של בריטני, של פוקימון, של קטנטנות, והרשימה עוד ארוכה. [ואני בספק אם זה אי פעם עבר לי...אהמ. הישרדות. אהמ. נועם כוסון.]

שמתי את הדיסק במערכת, רק בשביל להיזכר איך זה הרגיש, ופשוט צרבו לי האוזניים מרוב שהשירה הייתה מזעזעת. אחרי שגיליתי שהמוח שלי מעולם לא מחק את מילות השירים, וגם לא את צעדי הריקוד של "Bonita De Mas", הגעתי לחלק שספק אם הייתי מבחינה בו אז. טיפת עומק ששאבתי ממנה קצת מחשבה...

jamas tendres

un gran amor

pero estaras tranquilo

te sentiras seguro

y dormiras sin suenos

el mundo pasara sin vos

no sentira tu ausencia

le faltara tu amor

y tu alma clara

tendras miedo a volar

no te creceran alas

והנה התרגום [בכל זאת יצא מזה משהו חיובי- למדתי קצת שפות...]:

בחיים לא תהיה לך אהבה גדולה,

אבל אתה רגוע.

אתה מרגיש בטוח,

ואתה ישן ללא חלומות.

העולם עובר בלעדיך,

לא מרגיש בחסרונך

חסרה האהבה שלך,

והנשמה שלך שקטה.

אתה פוחד לעוף-

לא תצמיח כנפיים.

להפנים וליישם ...אולי ייקח לי קצת יותר זמן. אבל זה יקרה.

:)