זה הבית שלנו ובו נישאר פיגועים, גניבות, אי צדק, שחיטות ועוד... זאת המדינה שלנו ובה נחייה בטוב וברע... האומנם?
חוצמזה, החיים שלי גם לא משו.... |
| 10/2007
לקום בבוקר לשגרה חדשה רוצה לכתוב, רוצה להביע רגשות. של כעס, של נחמה, כאב ועצב. יושבת שעה מול מסך לבן ולא מצליחה לכתוב. לא יודעת מאיפה להתחיל. איך הם מצליחים? לקום בבוקר, להתרגל לשגרה חדשה של אי ודעות? זה הורג, זה מחרפן. איך מצליחים לתאר במילים את מה שמרגישים? איך הם מצליחים לעצום עיניים בלי לראות את דמותם של יקירהים. אני עברתי את אותו הדבר. עד שהגיעה הבשורה על מותו של אהובי. אבל עדיף לדעת, להתאבל ולבכות מאשר לבכות על האי ודעות, החוסר ידע עליהם. האם קר להם? האם הם רעבים? האם הם בריאים או פצועים? מי מלמד אותך איך לחיות עם המצב? מתפללת שיחזרו לביתם. למשפחות שכול כך מתגעגעות ואוהבות. שלא איבדו תקווה לראותם בריאים ושלמים ול בתוך ארון עטוף דגל ישראל. כואב, מתסכל. אין לי מה להוסיף. הלוואי והיה מה, פשוט אין.
| |
|