אני חושבת שזה מתחיל להיות קצת פתטי לכתוב על כמה נוראי הלך לי בבוק ריפורט

ואיך התחלתי אותו ביום ראשון, כשהבוק ריפורט עצמו היה ביום שני והספקתי לקרוא 352 עמודים (מתוך 398)

ושיש לי מחר מבחן בחינוך תעבורתי ומחרתיים בהיסטוריה,

כי בסה"כ, אני לא עובדת במחלקת רשומות באיזה בית חולים ממשלתי או פותחת איזה לוח מבחנים אינטרנטי או וואטאבר.

אניוואי, די משעמם פה, ואני חייה בערמות בלתי נגמרות של ש.ב. בגאומטריה,

ומעבירה את השבועות כשאני מחשבת כמה זמן נשאר עד השישבת הבא, או עד החופש הקרוב (שהוא די רחוק, אם כבר מדברים)

ומה שדי מזכיר לי שהרבה זמן לא ספרתי כמה זמן יש עד הבגרות הראשונה שלי, או עד יום הגאולה, או ה11 ביולי, איך שתרצו.

וזה ממש נשמע כאילו אני באיזה תא עינויים בלתי נסבל, והאמת שזה לא תענוג גדול במיוחד לנוכח כמה מורות שטניות שנמצאות במתקן כליאה (אפילו אמא אמרה שזה נראה ככה, והיא בכל זאת אמא),

אבל אני סתם קוטרית מתבכיינת שמחפשת מקום להוציא עצבים ולהעביר זמן,

במקום להתעודד מהעובדה שבשישי הזה יש מסיבה בביאליק (עאלק אשכולית) ובשבת פורימון, בחמישי מז"מ (אני חושבת) ושישי הבא טיול הכנה לפסח שזה אפילו נפלא.

אולי אני פשוט צריכה להריץ הכל בהילוך מהיר.

יוםטוב.