אני כל כך נהנית, זה נראלי החופש הכי טוב בעולם.

אומנם אני מתלוננת בלי הרף שאין לי זמן לנשום,

אבל באותה נשימה בדיוק אני מתלוננת שאין לי מה לעשות ומשעמם לי.

אז אולי עדיף ככה, שיום חמישי זה בוקר עד ערב בת"א,

בהתחלה ג'ורדי וספיר, ואז מז"מ משעשע ולבסוף לפגוש את יעוול המקסימה

ויום למחרת זה שוב ת"א, כדי לראות את הבתדודה מדרגה שנייה החדשה שלי,

שהיא אפילו לא ג'ינג'ית למרבה ההפתעה (והאכזבה? קצת)

ובשבת של ערב חג שהכל שומם והרחובות רק עם ילדים קטנים שגירשו אותם מהבית כדי שלא יפריעו לסידורים האחרונים,

לפגוש את מירי, ולסוע (לא, לא לנסוע, זה חפ"נ, יש לך ש.ב לחופש בלשון, שיט) באוטו שלה עם אבריל לאבין בפול ווליום וחלונות פתוחים, מאיפה הוצאנו את הפרחולה הזאת

די, נגמרה לי השנה, איזה עצוב.

עוד 60 יום פלוס מינוס, וכבר חופש גדול,

ואז י"א, בלאגנים.

שבוע טוב