אני כלכך מצטערת.מצטערת על זה שאני גורמת לך לבכות,
ועל זה שיוצא שאנחנו הולכות מכות.
אני מצטערת שאת צריכה להתקשר ב2 בלילה לאבא, להגיד לו שידבר איתי, בזמן שהוא בכלל בלאס וגאס,
והוא מתקשר כשאני בחוץ שותה ומעשנת עם החברים,
ואומר לי כמה אני אגואיסטית, ושאני מפרקת את המשפחה.
אני מצטערת שאת צריכה להתקשר אלי ב2 וחצי בלילה, ולומר לי לא לחזור הביתה.
שאת פשוט לא רוצה אותי בבית יותר.
אני מצטערת שאת צריכה לשמוע את המילים "בא לי להתאבד" יוצאות מהפה שלי.
אני מצטערת שאני משגעת אותך, ושכבר ממש אינלך מושג מה לעשות איתי.
אני מצטערת שבזמן שאת נותנת לי הכל, אני שמה זין עליך.
אני מצטערת שאת צריכה לשלוח אותי לפסיכולוגית, לדבר איתה ולא איתך ועם אבא.
אני מצטערת שאני לא עוזרת בבית. בכלל.
אני מצטערת שנולדתי במקום התינוק הקודם, שמת לך.
אני כבר רוצה להיות עצמאית. עם כל הקושי, זה מה שאני רוצה.
ולכולם-אני מצטערת שאני חרא ילדה.
ביי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
