אז חשבתי.שנה שלמה, שנה ראשונה של התיכון, כיתה י', עברתי. בלעדייך.
בשנה הכי קשה בעולם, את לא היית לצידי, וגם לא תהיי בשנים הבאות.
ידעתי שאני לא אסתדר בלעדייך אבל חשבתי שזה יעבור מתישהו..
זה רק מחמיר עם הזמן.
כל יום שעובר מזכיר לי את הריקנות הזאת, מזכיר לי שלקחו ממני את החצי השני שלי.
אני לא מפתחת תלות שכזאת באף בנאדם יותר בחיי. אני לא מוכנה להפגע שוב.
אני לא מוכנה לבכות כל יום, אני לא מוכנה להזכר ברגעים הכי טובים שלנו יחד, ולדעת שהם לא יחזרו.
שכלום לא יחזור להיות אותו הדבר.
כלום.
שאני פאקינג לבד!!!!!!!!! ולא משנה כמה אנשים ינסו להחליף אותך!!!!!!!! אני תמיד אשאר לבד כל עוד את לא פה..
באמת חשבתי שתישארי לנצח.