אני נועם. אני ה-נועם.

איך יכול להיות שאני מוצאת את עצמי משתגעת 24 שעות ביממה בגלל בנאדם?

אני מנסה להשתלט על המחשבות שלי אבל בסופו של דבר הן חוזרות רק אליך.

והספק הורג אותי..

אי הידיעה.

אני רגילה שכל יום מישהו רנדומלי מציע לי לצאת. 

פתאום אתה באת, נכנסת לחיים שלי משומקום,

ואתה משגע אותי!! מהפעם הראשונה והמקרית לגמרי שראיתי אותך..

ותאמין לי-מבט אחד הספיק ליומיים של מחשבות עלייך.

אני נהיית פתטית שאני מדברת איתך, מחכה להודעה ממך, מחכה למשהו!

וכלוםםםם

רק תסבירו למה, כשסופסוף אני באמת מרגישה רגש אמיתי למישהו, הוא צריך להיות אדיש לחלוטין ומבולבל יותר ממני?

כל רגע אני מרגישה קרובה יותר למטרה ועם זאת כלכך רחוקה..

תפסיק לתת לי תהרגשה הזאת.

אני פשוט מטומטמת.