you can feel it in your soul..

כבר עברו פאקינג חודשיים וחצי מאז שהייתי פה.

ודי חשבתי לסגור.

אבל אני פה שוב אז...

קרו בזמן הזה אלף ואחד דברים, ולא במובן המטאפורי של המילה.

זאת הייתה תקופה מטורפת קצת ילדותית קצת מתנגחת , תקופה מעצבת ללא ספק.

עשיתי הרבה דברים שיכול להיות שלא הייתי חוזרת עליהם בדיעבד.

מה באמת היה?

עבודה חדשה וטחינה מטורפת של שעות.

טיסה עם החברות.

עזבתי תבית לתקופה לא קצרה.

חזרתי הביתה.

ר.ב.ח והסיפור איתו.

מ.ח וה-סיפור איתו.עד שהוא עזב את הארץ.

מ. וה-כמעט סיפור איתו.

נ.ב.ע והסיפור הממש הזוי איתו.

ומאמצע ספטמבר הכל השתנה בעיקרון ..

נכנסתי למסגרת צבאית והתחלתי למלא בורות שחפרתי בעצמי בכל התקופה הזאת.

הנזקים שעשיתי לעצמי מסתבר, היו כמעט בלתי הפיכים.

אבל הנסיבות החזירו אותי לדרך הישר.

האנשים שאני איתם איכותיים ברמה מטורפת.

ואני כל כך שמחה שהגעתי לאן שהגעתי.

אני לא יכולה לספר הרבה כי זה מודיעין והכל מסווג.

אבל בכל זאת..זה פרוייקט ממש מיוחד שרק מעטים זכו להגיע אליו אחרי 8 מבחנים\שלבים קשים ביותר.

זה לא משו שמקבלים במנילה, או שאם מישהו רוצה להיות בזה הוא יכול לבקש.ממש לא.

הם מחפשים\רוצים אותך ולא ההפך.

אז התמזל מזלי.

אז אלה האנשים שאני הולכת לבלות איתם ב4 חודשים הקרובים. ועם חלקם בשנתיים הבאות.

ואז הגיע הסיפור של ע.פ..

נתקע באמצע החיים.

טרף את כל הקלפים שכבר חשבו לנוח קצת במגירה.

נראה מה יהיה. זה מה שיש לי להגיד בנושא.

שלא לדבר על הצטלבות הדרכים שלי עם א.א. שזה בכלל לא צפוי.

אין לדעת מה יוליד יום.פשוט כך.

המון הצלחה לכם ..תהיו בטאצ'.שבת שלום.

כמו שזה התחיל,

ככה זה נגמר.

בהפתעה גמורה.

ואולי נמאס לי מההפכפכיות הזאת של החיים.

כן לי.

אני שידועה בהרפתקאות הבלתי נלאות שלה.

אבל עייפתי.

ממשחקי אגו טיפשיים.

מטיזינג אדיוטי בין אנשים.

מדברים חסרי תכלית שלא מובילים לשום מקום פורה.

אנשים נפגעים מאנשים אחרים כל יום.

בשל יחס משפיל או מכוער שהם מקבלים.

אבל זה עוד כלום.

הגרוע מכל,

הוא לא לקבל יחס בכלל.

בעצם לא.

יש יותר גרוע,

שאין עם מי לשתף.

אז פה מגיעה נקודת המזל שלי.

היתרון הגדול שיש לי על רבים וטובים.

יש לי הורים קינגים אחד-אחת.

אין עליהם בעולם כולו.

ואני מוכנה לשים את הראש שלי כערבות על זה.

מדובר פה בשומרים האישיים שלי.

באנשים שיאהבו אותי לא משנה מה אני אעשה\לא אעשה, איך ומתי.

תמיד אני אקבל את החיבוק המושלם הזה שלהם.

תמיד.

כי הם אבא ואמא שלי.

ואני הכי אוהבת אותם בעולם כולו.

ושיחה אחת איתם ואני יוצאת בן אדם חדש.

בלעדיהם אני לא שווה הרבה.

בזכותם אני כל מי שאני היום.

רק בזכותם.

הם ורק הם הקביים האנושיים שלי.

ולא אף אחד\דבר זמניים כאלה או אחרים.

אני והם זה לנצח,

ולא לתקופה קצובה או פרק זמן עלוב.

זה עסקת חבילה.

לתמיד.

אין החלפה.

אין הנחות.

וככה אני רוצה את זה.

וככה אני רוצה שזה יימשך לנצח.

אז תודה על הכל הורים נהדרים שלי.

אני זוקפת לזכותכם הכל הפעם.

בלי להשאיר לעצמי כלום.

כי גם מה שאני עשיתי בעצמי,

אני נותנת עכשיו לכם, במתנה.

על כל השנים האלה.

לצערי הרב נפתח בפניי עולם חדש עכשיו.מחוץ לחממה.מה שתמיד רציתי.אבל אני כבר לא רוצה. .

http://www.youtube.com/watch?v=abrvxffO1k8

טוב אני מסתכלת על הפוסט הקודם ורואה שהעולם השתנה מאז.

העולם שלי זאת אומרת.

וכולה עבר איזה חודש. זה טירוף פשוט.

אז החודש הראשון שלי בתור טרומרית של גיוס היה מטורף. פשוט ככה.

ועכשיו אני מריצה הכל.

והוא- כבר לא רלוונטי.

והוא- לא רלוונטי.

והוא- טוב הוא אף פעם לא היה..חח..(:

והוא- הוא , אי אפשר לדעת. אבל גם לא ממש רלוונטי.

לא זה הזוי פשוט כל העניינים שרצו בחודש הזה.

איזה ילדה גמורה אני חח.

וכל העבודות וזה.

טוב ה-26.6.2007.

אוונסנס.

פה.

בישראל.

איזה טירוף.

התפרקות.

התרגשות.

שמחה.

בכי.

אושר.

לגעת בשמיים.

ח-ל-ו-ם.

היינו שם אני, חפצי, ג'ק, אלי, וגם בל ומעיין, ואפילו בת אל ואיילת שיותר קשורות לאלי.

כולנו נהננו בצורה שאי אפשר לתאר בכלל.אפילו להתחיל לתאר אי אפשר.

והלילה שאחרי.עם נופ.ואיתו.והיום שאחרי. שופינג בתל אביב.

אחחח..אמרתי חודש רצוף בהרפתקאות משו לא? (:

אז שוב הגעתי לתקופה שרק מטרות נכספות עומדות כרגע אל מול עיניי. וזהו זה.

לא נותנת עוד לאלף ואחת דברים לנסות להפריע לי.

שווים

ביצוע: רן דנקר
מילים ולחן: עילי בוטנר

 

שבת שלום/שבוע טוב.(תלוי מתי אתם קוראים..(: )