דרושה הצלה

דרושה נפילה

שחרור מושכות

דרוש הרס עצמי

דרוש פורקן

תחושת הפסד

כניעה

עצירה

בריחה

ולו לרגע קט

אני לוקחת אתכם למצפה בלילה. כל האורות מנצנצים

רואים את שדה התעופה והמטוסים קורעים את האוויר

גיא סודאי משותק בתוך הקבר שלו

מתבונן עם עיני האבן שלו

סופר אתכם כמו כוכבים נופלים

רק עוד אחד ואלך הביתה

אם בחודש הבא אמצא את עצמי בהריון

האם הוא יהיה פסנתרן?

אולי שמנמן?

אולי עם עור ממש לבן?

כשכל כך מתחשק לי לשרוף משהו...

האם זה אותך או אותי

או אולי אותנו

ולמה אני בעצם מתגעגעת

למה אני מכורה בעצם

מי סם חזק יותר

חי או דומם?

טקסט לא פואטי

אין סיכוי לחרוזים או הרמוניות

אני מריצה בראש את כל אלו שאמורים להיות חבריי

מי יסכים להפיל אותי?

מי יסכים ליפול איתי?

עם מי אני מסכימה ליפול?

כל כך מסובך

בסך הכל נפילה

למה אני עושה מזה טקס חגיגי כל כך?

אני פשוט שונאת את זה

שונאת לחטט בפחים

במאפרות

של האנשים שכבר מזמן הוצאתי מחיי

לחפש את מה שימגנט אותי אל הלוע של כדור הארץ

רק שלא אראה שמיים

והרי אני כל כך אוהבת שמיים

זה כל כך מוזר

למה הגרוויטציה לא פועלת הפוך?

למה היא מושכת אותי פנימה ולא החוצה?

בא לי להשאב לחלל

בא לי להיות חור שחור

ואז אולי לא אהיה...

אבל לא

הגרוויטציה המזויינת הזאת הופכת אותי

לאיזה גרעין של אבוקדו

גדול וכהה ומאסיבי כשמסביבי כל הירוק הזה

הירוק הרך הזה

שבימים טובים יותר הרגיש כמו לטיפה של אלוהים

אבל עכשיו זה דביק וזה יותר מדי לי וזה עוטף אותי

ואז מה אם טמון בי פוטנציאל

בדרך כלל זורקים אותי לפח

או במקרה הטוב לקומפוסט עם זבל בע"ח ושאר צואות

ובמילא סופי יהיה אדמה אז מה יצא לי מזה אם אני רוצה להיות חלל?

כמה חבל

שאלוהים תמיד גומר דקה לפנָי

ובדיוק כשאני חושבת שהכל מסתדר אז הכל מתייבש ונובל

המילים האלו יצאו ממני היום ואין לי כח ולחשוב על אם לפרסם או לא וכמה זה גרוע אז פשוט שמתי את זה כאן.

היה לי יום קשה. טריגר על הבוקר. ממש אין לי כוח לגמילה הזו, לא בצורתה הנוכחית לפחות...

לא יודעת. אולי אני אווכח שאני כמו כל המכורים הקלאסיים ואני אחזור לNA על ארבע [לא שאני הולכת להפסיק להגיע לשם]..

אבל... וואלה.. כנועה אני לא. אני בפול פאוור לשרוף את כל העולם בתוך המבחנה של הבאנג שהשארתי כאן למקרה חירום...

[עכשיו זה מקרה חירום...]

הנה לפחות יצרתי פלייליסט קטן לימים מוזרים:

עריכה, יום ראשון, 29.11.15, 12:38-

אין סוף מטפלים

קלפים

יועצים

אבחונים

כבר כל כך אבודה שאני פותחת את גוגל

גוגל יודע הכל לא?

אפשר לשאול אותו הכל

גוגל האלוהים

אני יושבת מול גוגל ומנסה לנסח את השאלה שלי

"מה הסרט שלי?" "מה דפוק בי?"

אין מצב שתהיה לו תשובה

מחפשת בחוץ ללא הפסקה

משהו להיאחז בו

משהו שיסביר לי, שיבהיר לי מה התקלקל

איפה אני טועה

כבד עלי

כבד עלי כבר

אני

קיטועים קיטועים

חצאי מחשבות

שורות קצרות

הן לאו דווקא שיר

לפעמים הן פשוט התחלות בלי סוף

גישושים כל פעם לכיוון אחר

אבל רק גישושים

חס וחלילה לא לעשות צעד לשום כיוון

להשאר בבִּיצה שלי

בבֵּיצה שלי

שכבר מזמן נסדקה והתפוררה

ואני גדלתי ומזמן לא מתאימה לתוכה

אבל מתעקשת

לא יודעת למה אפילו

לא יודעת אחרת

מכורה