ראיתי שהנושא החם עוסק בהטרדות מיניות. קראתי שם קצת על הפירוט של הנושא החם וזה הסתיים במילים "איפה המהפכה תופסת אתכן?"

אני יכולה לספר כאן על ג'ניה שנעל אותי בחדר ולא הסכים לפתוח את הדלת עד שאתן לו מה שרצה, אני יכולה לספר על שמוליק שבהיותי בת 13 [והוא גדול ממני בכ20 שנה] נכנס לביתי ללא רשות, הצמיד אותי באלימות לקיר, נגע וסיפר סיפורים, ועוד גנב לי כסף.. אני יכולה לספר על שחף שלא הפסיק גם כשאמרתי "לא" ו"די" והמשיך באלימות לדחוף את הזין שלו.. יכולה לספר על אלון שנסע בלי רישיון ועם סוגי סמים שונים כשברכב שלו 3 בחורות בנות 14 [והוא מעל 30] ואני בינהן.. יכולה לספר שכמעט איבדתי את החיים שלי באותו הלילה ורק אלוהים יכול לספר איך זה שהתעוררתי בבית נטוש בפתח תקווה עם בגדים אחרים לגמרי ממה שהגעתי איתם, כולל תחתונים וחזייה... לא יודעת... אני יכולה ככל הנראה לספר עוד הרבה סיפורים בנושא הזה...

אני לא כל כך מחוברת למה שקורה בתקשורת ואין לי מושג מי זה ינון מגל, אבל היום אבחר לספר על המהפכה הקטנה והפרטית שלי, שתפסה אותי ביום ראשון האחרון בערב, ממש כאן על המיטה בחדר שלי.

ביום ראשון בערב בא לבקר אותי חבר. בהתחלה פטפטנו והשיחה הייתה נחמדה ונעימה ואז הוא התחיל לנשק אותי והידיים שלו התקדמו לעבר המכנסיים שלי. הוא התחיל להוריד אותן ואמרתי לו "די". [וזו כבר תחילתה של מהפכה קטנה, כי בדרך כלל אין לי את האומץ/כוחות הנפש לסרב]. הסברתי לו בפתיחות לב לא אופיינית שאני כרגע בתקופה קצת מבלבלת בכל הנושא הזה של מיניות ושאני רוצה קצת הפסקה מזה, ושאחד הדברים שמטרידים אותי בסיפור זה ההשתתקות הזו שלי שגורמת לדברים מסוימים פשוט "לקרות לי" בלי שיש לי שם שליטה.

הוא הפסיק לגעת בי אבל אחרי בערך 10 דקות התחיל שוב, הפעם בפראות של ממש, להתפתל עלי כמו נחש ולהכאיב לי. זה לא היה נעים בכלל ופחדתי. הפסקתי אותו שוב, אמרתי לו ש"אני לא פה" כי ככה הרגשתי, שאני לא חלק מהסיטואציה, לא בפנים. הנפש בורחת לי מהגוף במקרים האלו. יצאנו למרפסת לעשן [אגב, בכלל לא רציתי לעשן אבל הייתי כלכך מבולבלת מהסיטואציה שפשוט לא יכולתי לחשוב על משהו אחר לעשות] ואיכשהו המשכנו לפטפט כרגיל וצחקנו והיה נחמד והוא לא נגע בי.

נכנסנו בחזרה הביתה והנה הסיפור חזר על עצמו. הוא נוגע. אני כבר לא ממש מחוברת למציאות. לא יודעת בדיוק מה קרה. יודעת שנשארתי עם בגדים ושבכיתי וממש התקשיתי לנשום. הפה שלי דיבר לבד, זו לא אני דיברתי, והפה שלי אמר רק משפט אחד: "אני רציתי רק חיבוק". אני לא יודעת כמה זמן עבר ככה, אולי חצי שעה שהכל נראה לי מעומעם, הרגשתי שאני בכלל לא בתוך הגוף שלי. אני בכיתי והוא חיבק אותי חזק. הוא אמר שזה בסדר, שהוא הבין עוד לפני שאמרתי שאני רוצה רק חיבוק. פה כנראה היה השיא של המהפכה. כשהפה שלי אמר את זה [ואני שמעתי את זה ממש כאילו מישהו אחר מדבר ולא אני] אז פתאום נפלה לי ההבנה שכל כך הרבה פעמים כל מה שרציתי היה חיבוק ובסוף קיבלתי זין במקום.

הייתי בהסטריה. הוא פשוט הציף בי פחדים עם ההתעקשות הזו שלו [זה משהו שאני יכולה לומר רק בדיעבד] אבל באותו הרגע ממש לא הייתי במצב של לעשות החלטה הגיונית כלשהי... וכשהוא אמר שהוא רוצה להשאר לישון אז חשבתי שזה יהיה סבבה. אמרתי לעצמי שאני נורא נורא פוחדת [אפילו לא ידעתי להגיד בדיוק ממה] ושאולי זה יהיה נחמד אם הוא יוכל לשמור עלי. אז הוא נשאר. וחיבק אותי בכפיות וממש כשכבר הייתי חצי רדומה היד שלו התגנבה לתחתונים שלי. בנקודה זו של הערב כבר לא נותר בי שום כח למהפכות ומלחמות. שכבתי כמו מתה והוא פימפם אותי מאחורה במשך כמה דקות בלי לראות את הפנים שלי או את הרגשות שלי או שום דבר ממני. הוא גמר בפנים ולא שמתי לב אפילו. פשוט לא הייתי שם. באיזשהו שלב זה נגמר... והוא התנצל שזה היה קצר ואמר לי שלפעמים זה קורה לו שהוא גומר מהר. אמרתי לו שבכלל לא הייתי כאן ולא שמתי לב לכלום ושאלתי "גמרת בכלל?" והוא ענה שכן ושאלתי "בתוכי?" והוא ענה שכן. כל מה שיכולתי להגיד זה "למה?".. אחר כך גם אמרתי לו שזה ממש לא אחראי ושילך מכאן.

לעזאזל, למה אמרתי את זה בשלב כל כך מאוחר של הערב...

ביום למחרת הרגשתי נורא. הרגשתי מאוכזבת ממנו מאוד ופגועה. הרגשתי שאין לי חברים אמיתיים וברגעים שאני מתנתקת מהגוף שלי ומהמציאות אני פשוט לא יכולה לסמוך על אלו שטוענים שהם חבריי שיעשו את הבחירה הנכונה עבורי. ממני לא הייתי מאוכזבת בכלל דווקא, בגלל שאני יודעת שנתתי את כל מה שיכולתי, את כל טיפות האנרגיה שאין לי סחטתי מעצמי, כדי לומר לו "לא" לפחות 5 פעמים, להסביר לו כמה זה קשה לי להגיד "לא", ושכל מה שאני רוצה זה רק חיבוק. זה באמת מעל ומעבר כל מה שאי פעם הצלחתי לומר לבחור שמנסה לגעת בי כשאני לא רוצה. בערב אחרי שהבנתי שזה בדיוק זמן הביוץ שלי אמרתי לעצמי שאני לא לוקחת סיכון ויצאתי לקנות פוסטינור. 100 שקל, בושה כשהרוקח שואל אותי כמה שעות עברו מאז, וכמות היסטרית של הורמונים לגוף. בקטנה מה. הרוקח אמר לי "תשתדלי לא להקיא ב3 שעות הראשונות" והנהנתי עם הראש והלכתי לקנות לי איזה ג'אנק-פוד מנחם והביתה.

אני כותבת את כל הסיפור הזה וחשוב לי לכתוב גם על אונס עצמי. אונס עצמי זה מושג שאני בטוחה שכבר הזכרתי פה בבלוג בעבר. כבר מזמן הבנתי שמכל המטרידנים והאנסים גם לי היה צד בדבר... אני לא מאשימה את עצמי. זה תוצאה של הטרדות קודמות, תוצאה של תפיסות מוטעות של מיניות ויחסים שקיבלתי במהלך חיי מסיבות כאלו ואחרות. תוצאות של הילדה הדחויה והמכוערת שהייתי. של הפחד להשאר לבד. של היצר המשתולל להרס עצמי. של הכמיהה העזה לקרבה אנושית גופנית שאינה מינית. של חוסר בטחון. של הרגשת מחוייבות "לספק את הסחורה", של מקום מרָצה, של פחד משתק... ובטח של עוד המון דברים... אז למה אני עדיין קוראת לזה "אונס עצמי" [כשברור שגם לצד השני יש כאן חלק..]- אולי בגלל שהגבולות אצלי עדיין לא ברורים לגמרי, אולי כי אני עדיין לא מספיק חזקה כדי לצרוח "לא" ואם אחרי פעם אחת זה לא מספיק אז להעיף את הבנאדם ממני קיבינימאט.. אולי כי אני עדיין מכניסה את עצמי למפגשים ולסיטואציות שכבר מראש אפשר לנחש איך הן יגמרו...

בשבוע האחרון בערך כל יום ביקר כאן גבר אחר [אפשר להבין כך יותר טוב את הפוסט הקודם שלי]..אני חושבת שאחת הסיבות שהייתה לי מן "התנהגות פרועה" כזו בכל הנוגע למין היא איזה רצון ילדותי "להחזיר להם". כלומר... כל הכוסיות האלו שרוקדות ליד ראפרים באמטיוי.. כל הקונספט הזה של לצעוק לילדות בנות 9 ברחוב "היי בובה..." כאילו איפשהו גרם לי לרצות לזלזל בגברים באותה מידה שאני רואה שמזלזלים בנשים. זה כזה דיבור יומיומי כשבחורים יושבים בחבורה ואיזה מישהי שנראית טוב עוברת "היית שם לה? כמה היא לדעתך מ1-10?"  אז ככה. לעשות מהם בובות מין. אבל מה שקורה בפועל זה ההפך הגמור ואני לא "מחזירה" כאן לאף אחד והנפגעת היחידה מכל הסיפור זו אני. [נזכרת שציירתי מפת חשיבה לא מזמן ומתוך בועה שכתוב בה "אני כסרסור" יצאה בועה שכתוב בה "אני כאנוסה".. נזכרת שאז עוד לא ממש ידעתי מה זה אומר אבל הרגשתי שיושב שם שד ענק שמחכה להחשף]..

יש לי איזה חברה פמיניסטית שאמרה שאני דושבאג... אני לא יודעת מה זה דושבאג אבל נראה לי שהיא התכוונה לזה שאני מתנהגת כמו הבחורים המעפנים האלו שמזילים ריר על בחורות רנדומליות ברחוב ונותנים ציונים לתחת ולציצי שלהן... וזה נכון... בדיוק ככה אני מתנהגת... והדיבור שלי הוא מאוד מלוכלך ומאוד מיני ועם כמה שאני לא בעניין של ציניות, נראה לי שזה החלק בחיים שלי שהיא מתבטאת הכי הכי חזק... לפעמים אני ממש מזלזלת בנשים. לפעמים אני מרגישה שאני שונאת אותן. החברות שלי כבר התרגלו לזה והן מקבלות את זה בצחוק, הן יודעות שזה לא רציני כשאני עושה להן עיניים כשהן מזמינות אותי לישון וזורקת כלמני הערות מלוכלכות לגבי זה שיש להן את התחת הכי חם במדינה.. או שולפת מצלמה בדיוק כשהן מחליפות חולצה.. הדיבור שלי תמיד מאוד גס ומיני וזה גם אחד הדברים שמכניסים אותי שוב ושוב לסיטואציות שאני פשוט לא רוצה להיות בהן, כי בחורים לוקחים את זה רציני, לעזאזל...

פתאום יכולתי לשים על זה את האצבע השבוע.. ולהגיד לעצמי שהדיבור הציני הזה והמלוכלך והגס שתפסתי, עובד ממש לרעתי, כי אנשים מבינים מסרים שגויים ממני ועלולים לחשוב שאני אשכרה מעוניינת לזיין כל דבר שזז, כשבעצם ההפך הוא הנכון, כל הדיבור הזה שלי בא ממקום שבדיוק כועס על הדברים האלו. על הזילות הזה שעשו לנשים ולמיניות בכלל.

אני יודעת שאולי זה ישמע יותר מדי סטריאוטיפי אבל חייבת לכתוב את זה- לצערי כמעט כל חבר שהיה לי ממין זכר ניסה לזיין אותי באיזשהו שלב. זה מדכא מאוד בשבילי בתור בחורה שאוהבת לשבת עם בנים ומתחברת לאנרגיה הזכרית שבי לפעמים יותר מלנשית.

השבוע החלטתי לחזור קצת אל החברות שלי ולצאת קצת ממעגל ההרס העצמי שנבלעתי אליו והוא כמו ספירלה שרק הולכת פנימה ולמטה כל הזמן... לפחות אצל החברות אני יודעת שאוכל להיות בטוחה מידיים שגולשות לי לתחתונים כשאני ישנה או משהו... [אגב.... זה לא פעם ראשונה שקורה לי שאני מסרבת לבחור שוב ושוב ובסוף הוא נותן לי סם ומשיג את מבוקשו]...

בכל אופן... יצא לי פוסט קצת מבולגן...[אגב, פירקתי 3 שקיות במבה מרוב עצבים תוך כדי כתיבה] ומאוד כזה "מחולק" לנשים וגברים... אז חשוב לי לומר שאני חושבת שגם נשים וגם גברים הם קורבנות של התרבות המערבית בכל הנוגע למיניות. כל צד בצורה קצת שונה וגם קצת דומה. וכן.. אני יודעת.. גם גברים נאנסים וגם נשים אונסות... ובכל זאת, ככה בחרתי לכתוב את דבריי. חשוב לי גם לומר שאני לא כל כך אוהבת לחלק ולהפריד את המגדרים ומבחינתי אני מסתכלת על כולנו כבני אדם ופחות על מה יש לנו בין הרגליים או כל זה.. ובגדול אני חושבת שבכל בנאדם יש כל מני אנרגיות.. זכריות יותר ונקביות יותר.. וגם כאלו שאינן זכריות ואינן נקביות... זהו.. סתם רציתי להבהיר את עצמי בקטע הזה... כשכתבתי את הפוסט לא רציתי להשבר עכשיו על עניינים של מגדר ומה פוליטיקלי קורקט ומה לא כי אני חרא בדברים האלו וכמו שאמרתי יש לי תפיסה די מעוותת של בני אנוש בכלל ויחסים ומיניות בפרט... אז תסלחו לי אם יצאתי אהבלה או משהו. פשוט כתבתי את הדברים שאני מרגישה ואני די בטוחה שעוד שבוע ארגיש דברים אחרים, כי ככה זה, אני משתנה כל הזמן, וכל האירוע האחרון הזה שקרה כאן ביום ראשון די טילטל אותי וזרק לי כמה הבנות בפרצוף, שעכשיו כתבתי אותן ככה בפשטני וילדותי בלי יותר מדי לייפייף או לנסח... סתם.. רציתי להוציא את זה....

תודה למי שקראה [ברוח החזרה לנקביות שבי ולנקבות שבחיי]....

השיר הזה מוקדש לנשים בחיי. לאמא שלי. לאחותי. גם לי. לחברות המהממות שלי שאני כל כך מעריכה אותן ומתגעגעת אליהן. לבנות שקוראות בבלוג הזה, ולכל מי שנפגעה מאונס והטרדה מינית, לכל מי שמפחדת ומשתתקת ולא מצליחה להגיד "לא" ולכן חווה את הכאב הזה שוב ושוב.

אני אוהבת אתכן...

עריכה: איכשהו היה לי חשוב לציין כאן שבבוקר שאחרי כל הסיפור הזה, קיבלתי מהבחור הודעה "בוקר טוב, היה לי ממש כיף ומיוחד איתך אתמול".

הייתי ממש מופתעת ועניתי "מה היה לך מיוחד? לי היה ערב ממש קשה." והוא ענה "שסוף סוף דיברנו באמת, והחיבוק..." 

זו הייתה כאפה מספר 2... הבנתי כמה כל אחד מאיתנו חווה את הערב בצורה שונה לגמריי... כתבתי לו את כל מה שאני מרגישה וחושבת והוא היה ממש מופתע... הוא אמר שכואב לו והמילים שלי כמו סכינים בלב. שהוא מצטער וכנראה הכאב שהוא מרגיש עכשיו מגיע לו. הוא אמר שהסיטואציה שאני מתארת נשמעת לו כמו... אבוי... אונס. 

מממ וואלה בוא נדבר על זה...... [אמרתי בלב]

הוא שאל איך הוא יכול להקל על ההרגשה שלי. אמרתי לו שעצם זה שאכפת לו מזה שנפגעתי זה משפר במעט, ושמה שבאמת יעשה לי קצת נחת בלב זה אם כל אחד מאיתנו ילמד וישתנה מהערב הזה. הוא המשיך לשלוח לי הודעות ולנסות ליצור קשר גם יומיים אחרי... אבל הייתי די קרירה כי לא התחשק לי לדבר איתו. 

לא הייתי נאצית אליו. יכולתי אבל לא מעניין אותי לפגוע... כבר לא. לא מעניין אותי להחזיר יותר לאף אחד... היה לי מאוד חשוב לגרום לו להבין מה בהתנהגות שלו פגע בי, וחשוב לי שכל אחד יצא מזה עם הלקחים שלו... 

[רגע, בעצם עכשיו כשאני נזכרת בשמוליק אז אני ישר רואה תמונות בראש של איזה עינויים קשים הייתי מעבירה אותו... טוב... אולי בכל זאת הייתי רוצה קצת להחזיר... אבל לא לכל אחד]... שמוליק היה סדרתי, ולא הייתי הקטינה היחידה שהוא פגע בה. המקרה ההוא של יום א' זה בנאדם שוואלה יש לי כבוד אליו... שאני יודעת שהכל נעשה באמת ממקום של תמימות ומזה שהוא נתן לזין שלו להוביל אותו... אבל הוא לא אדם רע, באמת... הוא פשוט צריך ללמוד עוד על יחסים ועל הקשבה וכבוד וראיית האחר. אבל זה לא שלי... זה שלו. זה כבר לא עניין שלי.

לי יש מספיק עניינים משלי, ואיתם אני אתעסק עכשיו...

בתור התחלה נסעתי אתמול לבקר חברה טובה שכבר המון זמן לא ביקרתי. זה היה ממש נעים ונהדר וסוף סוף הייתה לי שיחה טובה עם יצור אנושי! שלא חותר להגיע אל הכוס שלי בסופו של דבר... והתבדחנו על זה שגם אם היא כן תחתור לשם לפחות היא לא יכולה לגמור בפנים... זה היה משחרר להתבדח קצת. 

גם עישנתי אתמול וגם זה היה משחרר ונחמד. פחדתי שאני לא אוכל לעשן יותר לעולם ושהתקלקלתי ושמעכשיו כל פעם שאעשן תהיה לי סטלה רעה, ואתמול בערב התבהר לי שזה מאוד מאוד תלוי באיזה אנשים נמצאים סביבי וכמה אני מרגישה בטוחה...

אני לא כועסת על עצמי שהפסקת העישון היא לא כזו מוחלטת ושהיו לי כמה "נפילות" לאחרונה... אני לא רואה את זה כנפילות... אני אוהבת לחקור את עצמי וללמוד... לפעמים גם בתוך הרפש והשדים ובתי הקברות...