טוב השבוע הזה הלך לי פחות טוב.
ודווקא ביום שבו צוותתי למעבדה, היום שאני הכי נהנת בו בדרך כלל כי אני מזריקה לכל העולם, היה לי ממש חרא
בגלל כל הקטע איתה שחזר אליי דיי לא הייתי מרוכזת
לא חשבתי על זה אפילו עד ששמתי לב פתאום שאני חושבת על זה כל הזמן
בואו נומר שיצאתי מהוריד כמה פעמים. ופעם אחת די השפריץ עליי סילון של דם על החלוק...
וכבר אז התחלתי להרגיש חרא לגמרי
ואז ככה הלבורנטית אמרה אם אני מעדיפה לכתוב היום ולא לעשות בדיקות דם.. אז אמרתי טוב. זה לא יגרום לי להרגיש יותר טוב אבל ווטאבר
וזה לא כמו שחשבתי שזה יהיה
בואו נגיד שהלבורנטית הרבה יותר מהירה בלעשות את הבדיקות דם מאשר אני (כמובן אני לא אומרת אחרת) אבל זה יוצר בעיה כי אני לא מספיקה לכתוב את כל הפרטים ולשאול "מספר הפלאפון שלך הוא בלה בלה בלה פקה פקה" ואני רק באותו היום למדתי מה צריך לעשות עם הטפסים וזה יוצא ממש ממש מהר..
ושכחתי לשים את המכסים לקופסאות של המבחנות בתוך המכונה המסתובבת הזאת (עזבו..)
בקיצר יצא שהלבורנטית פשוט התפקעה עליי לגמרי ולא נתנה לי זמן להשלים את הלחץ של הפניות למעבדה שכבר היה מולי ובסופו של דבר היא שאלה אם אני מעדיפה שמישו יחליף אותי וכבר אמרתי כן
אבל אז כבר התחלתי לבכות. לא מול אפחד תודה לאל..
הרגשתי פתאום דיי מיואשת מכל המבוכה והכישלון מהיום הזה, והעייפות והיא...
וההרגשה הנוראית הזאתי עטפה אותי די כל השבוע הזה
מסיבת פורים עזר לשפר טיפה את ההרגשה.. יכולתי להוריד קצת מהעול תוך כדי ריקודים למוזיקה מזרחית מזוויעה (או שלא - הייתי צריכה להתחנן שישימו מוזיקה אחרת)
ועכשיו סופשבוע... לנוח קצת (שקר)... להיפגש עם חברים.. להתחבק קצת כי יש מחסור רב...
ולחזור לשבוע הבא...
האמת. עכשיו פשוט לא מתחשק לי מעבדה רק בגלל מה שקרה באותו יום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
