טוב כל מה שנשאר לי בדוגרי זה לספר על החיים שלי פה.
לא נעים לי לספר לחברים מה עובר עליי.
זה סתם ידכא.
במיוחד כאלה שאני שומעת שסוך סוף יש להם מצב רוח טוב - למה לי להרוס את זה?
כי לי לא הולך טוב?
הם לא צריכים לשמוע שאני מתייאשת מהמקום שאני מוצבת בו, עד כמה שהאנשים שם סבבה אני מדוכאת פסיכולוגית מהמקום הזה.
וכבר לא נעים לי לדבר עליה. זה לא שאני לא רוצה כן פשוט יוצא שאני "מוציאה הכל" עם בן אדם אחד וזה לא כי אני סומכת עליו או משו פשוט מי שכן יודע טוב... לא יודעת תמיד אם כדי לי לספר על כל הסיפור הזה. כל העיניין הזה משגע לי את השכל, ואף מדכא.
הדבר הכי "טוב" שיצא לי השבוע.. ואולי לכם הכי מצחיק משום מה לא מתחשק לי לספר כל כך בגלל דברים אחרים שעוברים לי על הראש.
אז גיליתי שעוד מישו שאיכשהו.יענו. נמשכתי אליו גם יצא גיי.
חה חה.
סיטואציה מצחיקה נכון. אני מודה. אבל היא דיי נמוגה מכל שאר הדברים שעוברים עליי.
ואז יוצא שאני לא מדברת על זה כל כך וזה מדכא אותי עוד יותר אבל אני לא חופרת על זה לאפחד כי אני מרגישה שרק המילים שאני מוציאה הם כבר יותר מידי כי אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי ואו שאני משעממת את הצד המקשיב או יותר גרוע אני הורסת לו את המצב רוח הטוב שסוף סוף יש לו.
או שיותר גרוע. אני לא יכולה לדבר עם הצד המקשיב על זה כי הוא מעורב.
אז הבלוג נשאר.
סליחה אם חפרתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
