דיייי!
אני לא יכולה להיות בבית הזה יותר!!
יש יותר מידי מתח ביני לבין אמא שלי שאני לא יכולה לסבול אותו!
אני לא יכולה עם זה שאני כל הזמן מרגישה שהיא מעוצבנת עליי ואני פוחדת לדבר איתה או להיות איתה באותו חדר כי מה שאני אומר יפעיל טריגר והיא תתחיל לצעוק עליי פתאום!
אני כל כך התאמצתי לא לבכות מולה. לצאת מהחדר לא יכולתי כי היא רק תמשיך לצעוק ולרדת עליי. אז פשוט שמתי את היד על הפנים ובכיתי בשקט עד שהסדרה נגמרה או שהיה לי תירוץ אחר לקום: לשטוף את הכלים.
על מה כבר דיברנו?
ראינו עקרות בית נואשות והיה שם קטע שהאבא מירב עצבים הטיח את הבן שלו אל הקיר והתחיל לטלטל אותו עליו.
נכון. מה שהבן אמר ועשה היה לא בסדר... אבל אמרתי שאיך שהאבא הגיב לכל המצב היה ממש לא לעניין.
אמא שלי פתאום מתחילה להרים את הקול שלה עליי ואומרת שכל הילדים הם כפויי טובה להורים שלהם, עושים בשבילם הכל ואז הם משליכים אותם לחרא...
וחזרתי שמה שהבן אמר בהתאם לנסיבות היה ממש חרא אבל אלימות זה ממש לא לעניין..
ואז היא פתאום מתחילה לצעוק עליי שלתת "כאפה" לילדים מידי פעם זה בסדר... כאילו זה לא מגיע להם לפעמים ואז היא פתאום צעקה עליי על זה שלא רחצתי את הכלים בלילה והתחילה לרדת עליי.
דיי נמאס לי
אני לא יכולה להיות יותר בבית ככה. יותר מידי מתח שאפשר להרגיש בו אפילו כשהיחסים שלנו טובים.
אבל אין לי בדיוק לאן ללכת
1. אמא שלי מדוכאת ואני לא אשאיר אותה לבד
2. אני גם ככה עייפה רצח כי אני קמה כל כך מוקדם בבוקר וחוזרת מאוחר מתה מעייפות שאין לי כוח לזוז לשום מקום
3. מקודם הלהקה הייתה המפלט שלי אבל עכשיו עברנו בבסיס לשעון קיץ. משתחררים שעה מאוחר יותר. מה שמשפיע על כל העיניין.
אז אפילו את זה אין לי.
אני מנסה לפתור את זה לפחות.
אבל המפקד שלי כבר מנפנף אותי כבר כמה ימים, וכל יום שבו הוא מנפנף אותי זה עוד יום שבו אני שוב צריכה לקום ב5:20 ולשרוד את היום איכשהו.
אני מרגישה כמו בסדרה בנות גילמור.
שיט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
