צרות באות בצרורות.
למרות שחלק מהצרות שלי לא הופיעו ביחד כמו עכשיו.
הן רק נעשו מורכבות יותר... מדכאות יותר.
כך שעם כל העיניין שיום ההולדת שלי הלך פייפן בגלל הצבא המחורבן שלנו..הפקינג נג"ד רפואה שחושב שזה בסדר להעיר אותי ב1 בלילה כדי שאפתח את השער חנייה בשבילו (מה שאסור לעשות) ואז לחנות במקום אחר...התקפי הדיכאון השכיחים (והמכאיבים)...אמא שלי.. אבא שלי...
עכשיו גם יכול להיות שאני אהיה בכלא!
ואם זה לא יקרה, רק כי הפאקינד סגן קרפ"ר (קצין רפואה ראשי) החליט להיות נחמד..
אז יהיה לי ריתוק של הרבה הרבה (הרבה הרבה) זמן.
הטיפשות שלי מכניסה אותי לצרות.
ועד כמה שהריתוק לא יהיה כל כך נורא כי אני אסגור עם השותפה שלי ל"פשע", 2 בנות של המוש"ל, סייעת שיניים וחובשת תורנית...
אני לא יכולה שלא להיות יותר מדוכאת מזה שהגורל החליט נואשות שאני צריכה להיות מדוכאת כל הזמן.
מכל סיבה שהיא.
כי מטרתו להרוס לי את היומולדת כרגע.
התקופה הקצרה במיוחד של מזל טוב שאחרי זה מתמוגגת.
אבל עדיין קיימת.
אין לי למה להתרגש כרגע.
אפילו לו למסיבה.. בתקווה שתהיה...בסופ"ש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
