אחחח
הסיפור הזה עם אבא שלי הוא כמו רסטות.
הכל סבוך ומלופף ביחד.
ועכשיו נוצר עוד קשר.
אמא שלי יורם התקשרה לאמא שלי היום.
כן...
זה התחיל בזה שהיא אמרה לה עד כמה אין ליורם כסף.. בוהו... ושהיא משלמת החודש את המזונות שלו... ובקיצר ניסתה לגרום לו להיות מסכן
אמא שלי התחילה לספר שגם היא מובטלת כבר חצי שנה... ושכל העיניין הזה הוא לא מנקמה.
ובכלל.. שלמרות שאני נפגשתי עם יורם שנה שעברה זה אני שהחלטתי להמשיך עם התביעת מזונות.
לפי מה שאמא אמרה בחלק הזה היא הייתה בשקט.
כי היא לא ידעה שאני ויורדם ניפגשנו בפ
עם הראשונה לפני שנה.
היא לא ידעה אפילו על כל התצלומים שאמא שלחה לו.. או על העובדה שאמא אמרה שהם מוזמנים לבוא בכל פעם.
"מפתיע" הא?
אבל החלק שבגללו אני כותבת לכם את הפוסט הטלנובלי הזה, זה כי אמא של יורם (וגם האבא מסתבר) ביקשו לראות אותי.
החלק הזה קצת תפס אותי בהפתעה.
ועכשיו הוחלט שאני נפגשת איתם בסופ"ש הבא כשאני נוסעת לירושלים.
באותה זמן שאני ניפגשת עם בני דודים שלי.
השמח.. עם הלא ידוע.
אין לי אופטימיות כרגע. הספיק לי מהטופטימיות הקודמת של פגישת בן משפחה.
יש לי רק ספקות... פחד ממה שיקרה.
מה יאמר.
אם יורם יצוץ פתאום.
אני רק נעשת מדוכאת לגמרי... נמאס לי מכל האי מודע הזה.
מפגישת אנשים קרובים שהייתי אמורה להכיר ברגע שנולדתי.
ועכשיו אני סתם בדיכאון. מזה. ומעוד דברים.
In our family portrait, we look pretty happy
Let�s play pretend, let's act like it comes
naturally
I don�t wanna have to split the holidays
I don�t want two addresses
I don�t want a step-brother anyways
And I don�t want my mom to have to change her
last name
In our family portrait we look pretty happy
We look pretty normal, let's go back to that
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
