!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak

כבר מזה שלושה ימים ברצף, באמצע שבוע, כאשר ביום למחרת אני אמורה לקום ב-5:40 לצבא, אני יוצאת עד מאוחר ושותה.

ולא קצת. ולא לאט.

לחלק זה ישמע מטומטם ואולי הם יצחקו... אבל לי לא ממש.

אני לא בדיוק יודעת איך להתייחס לזה, איך לפרש את זה, טוב? רע?

כל מה שאני יודעת זה שאני רוצה לשתות לאו דווקא בשביל הטעם, אלא בשביל "המסע".

אני רוצה משו חזק, משו שישכיח הכל - או יעמעם אותו זמנית, אבל אין מספיק חזק, ואין כסף לעוד הרבה משקאות, אז נשאר לשתות מהר.

ויש קטעים בהם אני אומרת FUCK IT וקונה עוד משו, ואולי חושבת על לקנות עוד משו ממש מעבר ליכולת שלי.

ובקטעים האלה תמיד אני שומעת בראשי את הציטוט המוכר לי מידי של מישי קרובה "תרגיעי, אין צורך להגזים" ו-"את יודעת שזה לא מה שיעזור לך"

ובסופו של יום, ולאחרונה - בימים, אני מגיעה הביתה ללא שום סיפוק מסעתי אלא רק תשישות מהיום הקודם והיום שלפניו שבו לא ישנתי, והמחשבה על היום המדכא שמחכה לי מחר.

ולמרות התשישות, אני עדיין לא מצליחה להירדם.