אני יודעת שאני לא בן אדם קל להיות לידו לאחרונה
אבל למה אתם מתעצבנים עליי שאני מדוכאת? שלא תמיד קל לי לחייך? האנרגיה בגוף שלי מתעסקת בדברים הרבה יותר חשובים מחיוכים.
באמת שלא אכפת לי שמדברים איתי על המצב שלי כרגע, למרות שזה הופך אותי לעוד יותר מדוכאת כי אני מתחמקת מהמחשבות האלה כל השבוע בניסיונות יצירתיים ולא מעשיתיים, זה בערך גם משפר לי טיפה את המצב רוח וגורם לי להרגיש פחות בודדה (תודה גיי)
אבל למה להרים עליי את הקול ולהתעצבן שאני כל הזמן במצב רוח רע, מדוכאת או עצבנית, ולומר לי 'למה אני לוקחת את הכל ללב?'
הלב שלי זה כל מה שנשאר לי כרגע, אתם רוצים שאני אפסיק גם את זה? שאני אפסיק להרגיש כל תחושה אפשרית?
ועוד לומר לי להפסיק לקחת ללב ולהתמודד עם זה?
זה מה שמוכיח שאתם לא באמת יודעים מה עובר עליי כדי לדעת שאני לא יכולה להתמודד עם זה, למרות שאני מסבירה שוב ושוב (למרות שאני לא צריכה להסביר את עצמי)
אני אולי.. בערך.. אוכל להתמודד עם אחד מהדברים.. אבל זה יהיה רק בפאקינג 26 באוקטובר.
עם שאר הדברים אני פשוט יכולה פשוט להתמודד, זה לא קל כמו שאתן גורמות לזה להיות, יש לי יותר מידי מה להפסיד... אני מבזבזת את המיץ שלי בשבוע בבסיס בצורה כזאת ש90% היא על ניסיון לעבור את היום ולא לנסות לחשוב ואיך שהוא לסחוט 10% בניסיון "לחיות עם זה"... לחסוך אנרגיה לחיוך וסמי שמחה לאיזה שעה בעזרתו של שתייה לא אחראית ולא מעשית של אלכוהול וחוסר עייפות אידיוטי שצורך שתיית קפה - דבר שאני שונאת לעשות.
כן, אני יודעת שזה לא אני.
כן, אני יודעת שהשתנתי הרבה בשנתיים האחרונות, לא רוב הדברים באשמתי - הרבה דברים קרו לי בשנתיים האלה (חלקם רעים, חלקם טובים אך מבלבלים ועם זאת גם מדכאים), ואני צריכה לעמוד בקצב של כל הדברים האלה.
תודה שאתם דואגים...
אני לא הולכת לפגוע בעצמי. לא פיזית בכל מקרה.
אבל זה לא אומר שצריך להתעצבן עליי.. ולומר לי SUCK IT UP, אל תקחי ללב...
אז לאיפה אני צריכה לקחת את זה?
לתחת שלי?
סורי. אין מספיק מקום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
