החגים כבר לא כפיים....
עובדה שאני עכשיו במקום להיות עם כולם בסלון אני פה בחדר...
זה רק אני אמא דוד שלי ואשתו... והיום נוספו האבא והאחות של ענת ובעלה והילדה שלהם
משעמם לי כי לא באמת מתייחסים אליי... לא שואלים אותי שאלות לא כלום.
אז כל הארוחה אני פשטו אוכלת.. קצת... שזה דיי מצחיק כי דווקא בחגים האלה אני מתמלאת ממש מהר - מה שגורם לי להשתעמם הרבה יותר מהר... ואז או פשוט יושבת בשירותים ובוהה בקיר או יושבת שחדר.
אני מתגעגעת לחגים של אז...
כשסבתא ואבי עוד חיו... כשהדודות שלי רותי וג'ני לא הכחישו את המשפחה... (חוץ ממני כמובן.. מה שמקשה עליי לראות אותם עוד יותר) וכשבני הדודים התאומים שלי ליאור ולירן היו.
היה כיף. היה מצחיק. הייתה תחושת משפחה. היה לי עם מי לדבר. הרגשתי חג.
היו את הצחוקים על אבי כי בתפילות והשירים הוא כל הזמן זייף רצח. או שהיו לי את ליאור ולירן - אשקרא אנשים בגיל שלי לדבר איתם. או את ג'ורדנו ג'רמנה וג'וליאנו לשחק איתם.
עכשיו אנחנו משפחה מצומצת מאוד. מאוד.
ואני לא מרגישה משפחה בכלל כרגע. וזה אמור להיות חג.
פאק השעה עכשיו 9 ואני מרגישה שאני צריכה דחוף להתמוטט על המיטה.
כל מה שאני רוצה לראות כרגע זה את החברים שלי. אבל אני חוזרת רק יום ראשון באוטובוס הראשון עם צאת החג.
בתקווה שהחג יוצא מוקדם.
חג שמח לכולם. בתקווה שהשנה הזאתי לא תהיה חרא כמו הקודמת. ונקבל את מה שאנו מקווים לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
