והינה אני חשבתי שזה הולך להיות יום טוב היום.
נכון הייתי עייפה אבל הייתי שמחה כזאתי.
כמובן שהגורל היה חייב לשנות את מצב הרוח שלי, ואומרים שאני סתם פרנואידית.
אני ישבתי עם הרופאה כשאמא התקשרה אליי בהיסטריה ואומרת שהיא בדקה ליתר ביטחון את התאריך של המשפט וגילתה שהוא- - מחר~
זה אומר שאני חייבת היום לנסוע לירושלים לקראת המשפט - -מחר שאני לא מוכנה אליו נפשית בשום פנים ואופן.
כל השבוע הזה היה אמור להיות ההכנה שלי. והסופ"ש בעיקר.
יופי שלא נכנסתי לאינה ופשוט בכיתי בהיסטריה..
גם כן דרך לחגוג פזאמולדת שנה בצבא.
אני אפילו לא יודעת על מה לחשוב כרגע. אני עייפה מידי.
העו"ד אומר לי שאנחנו נצטרך לעלות על פוזיציה חיובית. לטעון שהכל היה אשמתו והוא חיבל בקשר (מה שנכון)
אבל אם השופט ישאל אותי מה האלה... האם אני מוכנה לנסות עוד ניסיון להיות איתו בקשר.
אני צריכה לומר שכן.
בדוגרי. אני צריכה לשקר. כי פאקינג שיט אני לא רוצה עוד קשר עם הבן אדם הזה יותר מאז המשפט.
ויש שתי אפשרויות, או שהוא יומר שהוא לא רוצה קשר או שגם הוא ינסה.
בכל מקרה, אני בעצם אהיה מחויבת לנסות עם הבן זונה הזה קשר עוד פעם.
החיים פשוט מחייכים עלי עכשיו מלמעלה.
כמו שהזכרתי. מחר הפזאמולדת שלי.
אז מה שכרגע אני מתכננת זה לחזור מהגהנום הזה ואז אני נפגשת עם כמה בנות מהקורס לחגוג.
הן בעיקר יחגגו, אני טיפונת אחגוג ורוב מה שאני מתכננת לעשות זה לדפוק את הראש שלי. חזק. ולא רק על השולחן.
מזל שקרין אמרה שהיא תסיע אותי הביתה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
