השבוע הזה עבר באיטיות ובכאבים
כל יום לקום בתחושת כבדות, כאבים בחזה
ולהוסיף על כל הצרות שלי כרגע נוסף גם כל העיניין שאמא יודעת טוב טוב עליי עכשיו (ולא כי אמרתי לה)
ועם כל החרא גם יורם החליט להתקשר משום מקום כדי להוכיח לעובד הסוציאלי שאני לא מתאמצת לתקשר איתו. [כמובן שלא עניתי, רק אותו הייתי צריכה עכשיו]
הגעתי ליום חמישי עם תחושה מעט יותר טובה, איכשהו זה השתפר ב'לוחמי הגטאות' go figure...
אבל היה לי פשוט רצון ענקי לא לצאת לסופ"ש הזה...
וחבל באמת שלא סגרתי שבת
נתקעתי בבית ביום שישי בערב כי כל העולם הבריז וביום שבת פשוט לא היה לי מצב רוח [understatement]
הסופש הזה רק החזיר אותי לנקודת ההתחלה.
בפעם הראשונה בחיים הסדירים שלי שאני ממש ממש רוצה לחזור לבסיס ולסגור לילה, ומצידי כל השבוע.
הקלות שלי לשקר לאחרונה פשוט מדהימה אותי
אפילו לאלה שלטענתם קוראים אותי כמו 'ספר פתוח'