פאקינג שיט!!!
כמה כבר אפשר לסבול?
אני גם ככה מגיעה מוטשת כל יום לבסיס... ועכשיו הם רק הגזימו עוד יותר...
בכלל איזה פקידה מטומטמת שיש לה יציאה מוקדת ב3 (מה? את גרה בקריית שמונה שזה איזה 5 דקות מהבסיס ואני גרה שעתיים וחצי משם ולך יש יציאה מוקדמת???) אמרה לסמרפ שהיא יוצאת כל יום ב3 הביתה...כמו מפגרת... כי הפקודה יענו אומרת שאנחנו אמורים לצאת כל יום ב5 וחצי...
אז הסמרפ התחרפן כמו התינוק שהוא.. והחליט להעביר את המסדר שלנו מ4 ורבע ל5 וחצי... ועם זאת לבטל את כל היציאות המוקדמות, וגם לאלה שיש להם ת"ש.. לא לדבר על ההגעה המאוחרת שקיבלתי ל8 וחצי (ותודה רבה שקיבלתי את זה באמת..)
אז מה? אתה לא מתחשב בכלל שיש לי שעתיים וחצי נסיעה כל יום? כאילו אני אקח את האוטובוס של 5 ו40 (אם אני אתפוס אותו) ואגיע באיזה 8 וחצי 9 הביתה?
כאילו.. תקשיב.. אני לא תינוקת יותר.. זמן החיים של "לאכול, להתקלח, לחרבן ולישון" עבר מזמן!!!
ואני גם ככה קמה ב5 ו40 כל יום, עם הגעה מאוחרת... אז אתה רוצה באמת שאני לא אצליח לתפקד שאני אגע מאוחר מאוד הביתה ואקום באיזה 5 בבוקר???
מי עושה את זה???
ושתבינו, אין לי בעיה לעשות בסיס סגור, באמת שאין לי.
אבל לפה מגיע עוד בעיה.
יש עוד אנשים שחושבים כמוני.
יש לנו רק את החדר חובש תורן שיש בו 2 מיטות קומותיים ואחת באמצע... בקושי מזרנים.. בחדר בגודל של מכונית.
לאיפה כולם יכנסו? עוד כשאמור להיות חובש תורן וסייעת תורנית....
אז יש את החדר אוכל שאפשר להכניס אליו את המיטות של הבנות ואז הבנים ישנו בחדר חובש תורן כי הם רק שניים
אבל פה עוד בעיה! אי אפשר בנים ובנות ישנים ביחד תחת אותה קורת גג... חס וחלילה נעשה איזה אורגיה בחדר אורולוג..... -.-'
אוקי.. אז מצאנו עוד פיתרון - תביאו קרוואן! אפשר למצוא מיליון כאלה בצבא... ואז הבנים ישנו שם ולכולם יהיה מקום.
אבל לא~!@~#~$~@# כי הדבר הזה לא בטיחוני ובלה בלה בלה - תרגום. הדבר הזה יכער את הביניין החדש.
ויש להם פיתרון אחר להביא לנו לבעיה שלנו???
לא!!!
הם אומרים.. "לא אוהבים? אז תחתמו טופס 55!!! תוצאיו גימלים!! תצאו מהצבא@~@ תראו שאכפת לי..."
אבל אני לא רוצה לעבור לבסיס אחר... מה עדיף לי לעבור לבסיס שהוא קרוב יותר אבל אין עבודה בכלל והאנשים חרא...
אני אהיה עוד יותר אומללה מזה!!!
זו פעם ראשונה שחייל בבסיס פתוח מבקש לעשות בסיס סגור והמפקדים לא עושים עם זה כלום...
ועל כל הצרות שלי.. אחרי שהבכי כבר הרס את כל העיניים שלי, אני מוטשת מעייפות ובאמת, שנמאס לי כבר...
צועקים עליי "למה את לא צועקת ומדברת בשם עצמך?? את צריכה לצעוק יותר שישמעו אותך תעשי סצנה.."
וכן, אני באמת אומרת צועקים עליי... כאילו לא היה לי מספיק רק לאחרונה גם ככה..
התשובה שלי.. כן!!! אני כן אומרת את זה!!! אני כן מדברת בשם עצמי!!! אבל לא מבינים...
ולעשות סצנה?
בקושי יש לי כוח לקום בבוקר ולעשות דברים אחרים ואת רוצה שאני אוציא את טיפת האנרגייה על ללכת כדי שאני אצעק כמו שצועקים עליי?
לא!!!!אין לי כוח לזה. אין לי כוח לכלום.
אני מוטשת וזאת עובדה.
אני מוטשת להילחם כבר.
תנו לי לעשות את מה שאני כן מסוגלת לעשות בינתיים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
