עבר חודש. כל כך מהר?
כבר עבר חודש ממתי שאחת החברות הטובות שלי נלקחה בגלל נהג אוטובוס בן זונה?
אינה, בן אדם כל כך מתוק, קטני, עדין - נשאר ממנה רק אבן. מיטת אבן. מצבה.
אינה שרק כשנכנסה לחדר והאירה אותה בשנייה, נמצאת עכשיו מתחת לאדמה בחושך.
אתמול היה טקס בבית הספר שלה, הראו תמונות מכל הזמנים, ילדות, חטיבה, ההתנדבות.. והצבא.. החזקתי מעמד עד שראיתי את עצמי בחלק מהתמונות או שזיהיתי תמונות שאני צילמתי... ובכיתי לאו דווקא מגעגוע. בכיתי כי זה פשוט היה נוראי הסיבה למה אנחנו רואים את התמונות האלה, כי לחלק מהתמונות יש סיפורים ממש מצחיקים.
כמו שהתמונה שהיינו 5 בנות על מיטה אחת.. ממש אורגיה אחת גדולה.. או התמונה שלי שלה ושל דניאל מהתרגיל של "האופנה החדשה של מדי נפג"מים"..
וזה בעצם מה שנותר.
הזמן עובר.. אבל החור בלב נשאר.
"אם תמונה אחת שווה אלף מילים, אז תארו לעצמכם מזה לראות את אינה בחיים"
המשפט המספר מחזור.. כמה נכון.