המחשבות על אבאלה היקר מתגברות יותר ויותר לקראת השחרור שלי. חושבת מה לעזאזל יקרה כששוב הוא יפסיק לראות אותי ואת אמא שלי כמשכנתא... עם השחרור הוא סוף סוף מפסיק לשלם את המזונות שלו.. הוא בטוח יעשה חגיגה..
בGlee רייצ'ל סוף סוף פגשה את אמא שלה, וזה היה נחמד בהתחלה, אבל אז לקראת סוף הפרק שתיהן הבינו שזה לא מתחבר... ולמה? כי האמא בדרך כלשהי לחצה על הבת את הפגישה הזאתי.. ולא חיכתה שרייצ'ל תחליט בעצמה. בגלל זה הן החליטו לקחת צעד אחורה בינתיים, עם "הכרת תודה מרחוק", כך הן קוראות לזה. שקר כלשהו.
אני פתאום חושבת על זה, איך שבמובן כלשהו לחצו עליי להיפגש עם יורם לפני שנתיים. איך פתאום משום מקום אמא ודוד שלי אמרו לי שהם דיברו איתו והוא פתאום הסכים להיפגש, כבר באותו סוף שבוע בירושלים אורגן להיפגש איתו. זה היה מהר מידי בשבילי.
ומצד שני, אני נזכרת (וואו קשה להאמין שחשבתי ככה רק לפני שנתיים, נראה יותר) שאמרתי לאמא לומר לו שאם הוא לא יראה אותי עד השחרור הוא מת מבחינתי. כאילו באמת הייתי מוכנה לעובדה הזאתי שאני אראה אותו. חה. ועכשיו אני מגיעה לשחרור סוף סוף.
ועכשיו כמובן אני מתחרטת שנפגשתי איתו מלכתחילה... הייתה פגישה מלבבת שהפכה לחרא מצידו לאחר, מה?, חודש??? ועניין המשפט... והיום כל מה שנשאר זה הודעות אסמס ממנו על העובדה שהוא הכניס לי את הכסף לחשבון. כמו ההודעה המשמחת של היום "הכנסתי 700 ₪ לחשבון שלך על חודשים יוני יולי" פשוט יחסים לתפארת.
קשה לא לחשוב איך פתאום הכל היה הולך אילו כל עיניין הפגישה לא היה הולך מהר מידי והיה לי זמן הגיוני לחשוב על זה בלי הלחץ שהרגשתי להחליט אם להיפגש או לא.
פאק איט. נמאס לי להיות ערה בלילה בגלל שטויות.. למה לא לשם שינוי, אני אלך לישון בהרגשה שהכל (גם אם זמני) הולך כמו שצריך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
