טוב הזמן עובר.. .הימים לסיום המועדפת לאט לאט (יותר מצב..) מתמעטים..
החיים כרגע הם סתם חיים.
בין משמרות מתישות ליציאות בסופש כמה שאני יכולה, לא משנה כמה אני עייפה.
כי זה באמת לא משנה. אני כבר לא באמת מבדילה בין עייפות פיזית לעייפות נפשית.
אני דיי בטוחה שחוץ מהעבודה המייאשת.. השיחה לי עם עדי לפני כמה זמן קצת העלתה דברים מעל פני השטח שיצא לי להדחיק איזה שנה.. לא מספיק כדי להחזיר אותי לאותו מצב חס וחלילה, אבל זה קצת החליש.
נעבור את זה כמו כל דבר אחר.בעזרת חברים.
הייתי היום שום בקבר של אינה. הייתה לה היום השנה העברית... וזה היה יותר קשה מיום הזכרון כי אחותה הייתה שם.
היא ואחותה כל כך דומות, שהרגשתי כאילו אני רואה את אינה מעל הקבר שלה.. וקצת התפרקתי..
אבל קיבלנו את הספר שהכינו לה. עם כל מיני מכתבים ודברים שחברים ומשפחה כתבו.. אני ביניהם. ספר מדהים ומושקע ומלא תמונות מדהימות שלה.
וגם כן.. אמא, על כל הצרות, החליטה להתקשר אליי היום הצהריים אחרי שיצאנו מהקבר ושאלה אותי אם נשאר לי בפלאפון ההודעות שיורם שלח לי.
כי למה?
טוב מסתבר שהיו "בעיות" עם הצוואה של יורם.. בעיות זה אומר שאני לא מוזכרת שם.והמשפחה שלו לא מעוניינת להזכיר אותי שם.
ואני כבר לא יודעת מה להרגיש עם זה כי בתכלס לא אכפת לי ממש.
אבל אמא אומרת לי יש שם משו כמו 300 אלך שקל אנארף.. וזה הרבה כסף ללימודים ושטויות.. ואני גם ככה לא רוצה קשר עם המשפחה שלו.
אבל.. לא יודעת. אני פשוט מרגישה רודפת בצע.. כאילו אני סוחטת כסף..
אז מה עם הוא אבא שלי והוא לא היה שם 18 שנה.. ורק חודשיים לפני שהוא נפטר הוא החליט שהוא רוצה לחזור להיות בקשר אחרי שניתק אותי בגלל התביעת מזונות.
דיי אני לא רוצה שום קשר לחרא הזה. אני רוצה להשאיר את כל הסיפור המסריח הזה מאחורי.
אבל אמא לא מניחה לזה. ואמרתי לה את כל הדברים שכתבתי פה. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
ואם עוד יהיה סיכוי לבית משפט פה? איי פאק.
וזה לא שיש לי הרבה זמן לחשוב על זה. אולי שבוע. יופי...
טוב מתחיל להימאס לי לעשות רק פוסטים של דיכאון ופסימיות ושטויות.
אבל אלה החיים כרגע..
אבל עדיין בשביל הסיום האיכשהו אופטימי..
אני מוסיפה וידאו שמצליח לגרום לי לתחושת חמימות ומתיקות.. אם רק לי הייתה אהבה כזאת טהורה עכשיו...אמן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
