לא קלטתי באמת כמה זמן עבר מאז הפוסט האחרון שלי. לא שלא היה מה לספר. דווקא יש.
אפשר להתחיל בזה שלאחר זמן לא קצר שאורכו שנה. סיימתי לצייר את הציור שלי "מול המראה".
את הציור הזה אני מתכננת בתכלס מאז התיכון. חשבתי עליו עוד לפרוייקט גמר שלי, אבל בסוף יצא שלא הכנתי אותו.
וכך אחרי התיכון היה לי תקופת יובש מוזתית במיוחד, מדכא ביותר לבן אדם יצירתי.
ואז זה עבר והוצאתי שני ציורים שנחתו עליי בפתאומיות, אבל עדיין חשבתי ותכננתי את הציור הזה, ואז בסגירת שבת התחלתי לצייר את הציור סוף סוף.
אין באמת דרך להסביר למה לקח לי יותר משנה (???) לסיים את הציור. אולי זה היה קשה מבחינה נפשית. מי יודע?
אז בשל הזמן הארוך שיצא לי להכין את הציור -יצא שצילמתי כל שלב.
אז בלי עוד חפירות.. זה "מול המראה"
חומרים: בד קנבס, אקריליק, גבס, גזרי עיתונים,קרטון ביצוע וזכוכית שבורה (שהיא המראה)
זכויות שמורות.
שכבה א' שכבה ב'
שכבה ג'
"מול המראה"
מקווה שאהבתם. מוזמנים לבקר.
עוד משו חדש שסוף סוף עשיתי זה הליקס!
מי שלא יודע מזה זה העגיל ששמים באפרכסת העליונה של האוזן. אני גם רוצה את זה מהתיכון אבל משום מה פחדתי יותר לעשות את זה יותר מלעשות קעקוע XD משעשע ביותר.
ואם כבר מדברים על קעקוע - עשיתי עוד אחד!!! על הצד של שורש כף היד ...
זה מזה כאב! החזקתי את הכיסא כל כך חזק שכשבאתי לצלם את הקעקוע היד שלי רעדה פחד XD צחוקים...
את תכירו את הקעקוע שלי :)
המסכן שלא יודע מזה - זה מפתח סול. ואני מאוהבת בו קשות!
מדהים איך לאט לאט הרשימת to do list שלי מצטמצמת מאוד לאחרונה...
טוב אלה הדברים הממש מעניינים שקרו לי בחיים בזמן האחרון...
התחלתי לרוץ (עדיין קשה לי להאמין שאני עושה את זה מבחירה!).. ואני נכנסת לכושר לאט לאט.. מחטבת את עצמי...
חוצמזה התחלתי לעבוד (תודה לאל - כסף נכנס ולא רק יוצא 
). אני עובדת בטכניון. פקידה.. או מתייקת או עובדת בקבלת קהל.. או אצל היועצות.. זה נחמד. משכורת טובה, אנשים אחלה. זה זמני כי אני לא סטודנטית.. אבל כל עבודה זה טוב.
מה שמוביל אותי לסיפור שקרה לי אתמול.
בתכלס מאז שהשתחררתי הייתי בטוחה שלעשות משו עם הכישורים שלי כחובשת - כבר לא יקרה.
אבל כך קרה אתמול. שבזמן פגישה של סטונדטית עם אחת היועצות, הסטודנטית נכנסה להתקף אפילפסי (בעברית-פרכוסים)... היועצת שידעה שאני חובשת רצה אליי בהיסטריה שאני אעזור.
למי שיודע, אין כל כך מה לעשות למי שנמצא בהתקף, רק לשמור שלא יקבל מכה בראש.. חלק אומרים לשמור על לשון אבל זה בדיון..שהיא נושמת וחיה
אבל וואו לראות מישו מפרכס בפעם הראשונה.. זה כל כך מוזר לראות את זה בחיים האמיתיים...
אחרי הפרכוס היא הייתה עם עיניים פקוחות אבל לא ראתה ולא שמעה כלום... ואז היא נרדמה וחזקה להכרה כל כמה זמן בבהלה עד שהאמבולנס הגיע. וזהו. חוויה! אין יותר מה לומר...
other than ALL that... החיים האישיים נשארו כמו שהם, יבשים במיוחד.. ההתגברות עצמה עדיין מוצאת קשיים פה ושם אבל אני מריגשה או מקווה שזה משתפר.
בסופש הזה יש מסיבת וילה. נעשה כיף חיים ונשפר את המצב רוח D:
אני מאחלת את זה לכולנו!
שבוע טוב:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
