אני יודעת שהשמיעה שלי בלילה היא חדה מאוד.
אני יודעת!
אני אפילו נאלצת לשים צמר גפן באוזניים כדי שכמות הרעש שאני שומעת תרד לרמה נורמלית יותר.
ואני יודעת שהדבר הזה גורם לי לפרנויות גדולות כי כל רעש קטן ולא משמעותי אצלי חזק יותר (אפילו עם הצמר גפן באוזניים). אני מפרשת כל צליל קטן לאיזשהו פורץ או משהו אחר גרוע יותר. שמנסה לפתוח לי את הדלת, בלי לנסות להרעיש. ומכיוון שיש חושך, הדבר גורם לי לאשליות כך שכל צל הופך לדבר אותו אני מדמיינת.
אבל באמת.
אף פעם לא ציפיתי שהדבר הזה ממש יחדור לי לתת מודע ויצור לי בראש סיוט נוראי שיגרום אפילו ללב שלי לרעוד.
עד כדי כך שאני אפחד לצאת מהחדר.
עד כדי כך שאני אחזור לחדר של אמא שלי ואבקש לישון לידה בלילה.
הסיוט פשוט מימש לי את כל הפחד.
אני חולמת שאני שומעת את הדלת נפתחת, אני חולמת שהצל שאמור להיווצר מהחושך הוא בעצם בן אדם.
אבל לא באמת בן אדם - אנס.
ומשם לא צריך להמשיך.
קמתי רועדת ולא זזתי 2 דקות שלמות רק כדי לראות אם מה שחלמתי אמיתי.
אני לא מאחלת את זה לאף אחת.