דוד שלי שמעון בא לחיפה כדי לבלות איתי כמה שעות של כיף.
כן, כל העניין הזה נשמע מאוד מוזר - אבל הוא התנהג בסדר גמור! הוא בכלל לא הציק לי! באמת! ואפילו לא זרק עליי קרוקס, קטיה* הסבר למטה
בכל מקרה בזמן שנסענו עד לעוספיה כדי לקנות דגי נוי** הוא דיבר איתי על אמא ושאני צריכה לעזור לה בזמן הקשה שלה בעבודה.. וכל הקטע שברגע שאני אהיה בצבא (שגם על זה הוא הרחיב. איך שזה 50:50 - מפקד נחמד או חרא) היא תהיה לבד...
וזה באמת נכון...
אני יודעת שאני די עצלנית לאחרונה אבל אני באמת אנסה להשתפר עד כמה שאני יכולה (אחרי הכל אני טינייג'רית! אני אמורה לריב עם אמא שלי!)
אבל אני באמת לא יודעת מה יהיה איתה כשאני אהיה בצבא או בכלל כשאני אעבור דירה.. מה יהיה איתה?
לכל אלו שיש להן אמא חד הורית - באמת, תנסו לעזור כמה שיותר, במיוחד לילדים יחידים. אתם צריכים להבין שקשה לה.
אבל עם זאת הוא אמר לי משהו אחר...
"את יודעת על אבא?"
"אבא? איזה אבא.... יורם?"
"כן, הוא קיבל אירוע מוחי, הוא בסדר ועובר שיקום"
אני באמת לא יודעת איך הרגשתי באותו רגע... אני לא הייתי המומה או עצובה... פשוט לא הרגשתי שום דבר...
בהמשך אמא שלי (שלא רצתה ששמעון יאמר לי) הסבירה לי את כל הקטע הזה.. והיא אמרה שהיא הייתה ממש מפוחדת עליו בכל הקשור אליי... או שהיא פחדה שאני אפחד.
והאמת.. אני לא פוחדת!!!
הוא צריך לפחוד!
הוא צריך להבין פאקינג סוף סוף הוא יכול היה למות והוא לא היה רואה את הפאקינג בת שלו...
אני לא צריכה לפחד. משום מה אני הבנתי משהו היום - דוד שלי הוא אולי משוגע, מציקן רציני אבל הוא גילם את אבא שלי מאז שנולדתי והוא גם אמר לי שהוא רואה בי כאחת מהבנות.
היורם צריך לפחד - לא אני.
*כאשר קטיה באה אליי בזמן שדוד שלי היה, ברגע שנכנסנו הוא זרק על שתינו קרוקס XDDD... קטיה לא שוכחת את זה עד היום!
** כן.פלוס לשני דגי זהב המסכנים שלי זיגפריד ורוי הוספתי עוד שני דגי סייפן - האחד כתום שחור עם חצי זנב כמו חרב שלו אני קוראת ביטל ושני זה דג כתום שחצי ממנו שחור שלו אני קוראת הפבאק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
