הראתי את הקליפ של השיר של לינדסי לוהן (conffesions of a broken heart - ראו פוסט קודם) לאמא שלי.
טעות גדולה!
היא הצליחה להבין שאהבתי את השיר והתחברתי איו מאוד בגלל האבא הטיפש שלי.
מאז היא מנסה לשכנע אותי ללכת למן יוצעת/פסיכולוגית (משהו לא מוגדר..) "שתעזור לי לקבל את הכלים בעזרתם אני אוכל להתמודד עם המצב" שכן היא מאמינה שלטמבל יש בעיות חבריות.
WWTTFF??
1. אני מתמודדת עם זה בסדר גמור. בינתיים. יש לי את החברים שלי שאיתם אני יכולה לדבר.
כאשר היא מזכירה את היום שבו הטמבל ימות ואני אל אזכה לראות אותו לא בדיוק יצא לי להגיב על זה - מה אני כבר יכולה לומר?
חוץ מזה אני לא יודעת למה. אבל אני שונאת פסיכולוגים/יועצים. אני שונאת את המחשבה של לדבר עם מישהו זר שהוא חושב שהוא יודע הכל על החיים שלי ופתאום לדבר איתו על הבעיות האישיות שלי שאני אומרת לחברים שלי, שיצא לי זמן להכיר אותם ושאני מחבבת אותם.
2. למה אתם חושבים שאני פאקינג הולכת להתאמץ בשביל הבן אלף הזה? הוא צריך להתאמץ בשבילי!! גם אם "יש לו בעיות חבריות".
היא הזכירה את זה כשהיא קראה את הדף עמדה שלי על הפרוייקט באומנות (שהוא על שקר.. אני לא ארחיב על זה עכשיו) שגם אותו היא כנראה הבינה כי
עכשיו היא עושה לי מניפולציות של "תעשי את זה בשבילי". עד כמה שאני אוהבת אותך אמא - אני לא עושה את זה!
וגם היא אומרת לי "רק תקשיבי... את לא חייבת לומר שום דבר"
מה את רוצה שאני אשב עכשיו סתם פאקינג חצי שעה ואקשיב לבולשיט כמו מטומטמת???
גאאאדד....
אם היא תמשיך עם זה החשק שלי להיות בבית ירד.
עוד 16 ימים יומולדת 18!!!!!
בינתיים אין לי רעיון איך לחגוג חוץ מהמסיבת פיג'מות המסורתית שלי.
יש רעיונות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
