!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak

טוב הזמן עובר.. .הימים לסיום המועדפת לאט לאט (יותר מצב..) מתמעטים..

החיים כרגע הם סתם חיים.

בין משמרות מתישות ליציאות בסופש כמה שאני יכולה, לא משנה כמה אני עייפה.

כי זה באמת לא משנה. אני כבר לא באמת מבדילה בין עייפות פיזית לעייפות נפשית.

אני דיי בטוחה שחוץ מהעבודה המייאשת.. השיחה לי עם עדי לפני כמה זמן קצת העלתה דברים מעל פני השטח שיצא לי להדחיק איזה שנה.. לא מספיק כדי להחזיר אותי לאותו מצב חס וחלילה, אבל זה קצת החליש.

נעבור את זה כמו כל דבר אחר.בעזרת חברים.

הייתי היום שום בקבר של אינה. הייתה לה היום השנה העברית... וזה היה יותר קשה מיום הזכרון כי אחותה הייתה שם.

היא ואחותה כל כך דומות, שהרגשתי כאילו אני רואה את אינה מעל הקבר שלה.. וקצת התפרקתי..

אבל קיבלנו את הספר שהכינו לה. עם כל מיני מכתבים ודברים שחברים ומשפחה כתבו.. אני ביניהם. ספר מדהים ומושקע ומלא תמונות מדהימות שלה.

וגם כן.. אמא, על כל הצרות, החליטה להתקשר אליי היום הצהריים אחרי שיצאנו מהקבר ושאלה אותי אם נשאר לי בפלאפון ההודעות שיורם שלח לי.

כי למה?

טוב מסתבר שהיו "בעיות" עם הצוואה של יורם.. בעיות זה אומר שאני לא מוזכרת שם.והמשפחה שלו לא מעוניינת להזכיר אותי שם.

ואני כבר לא יודעת מה להרגיש עם זה כי בתכלס לא אכפת לי ממש.

אבל אמא אומרת לי יש שם משו כמו 300 אלך שקל אנארף.. וזה הרבה כסף ללימודים ושטויות.. ואני גם ככה לא רוצה קשר עם המשפחה שלו.

אבל.. לא יודעת. אני פשוט מרגישה רודפת בצע.. כאילו אני סוחטת כסף..

אז מה עם הוא אבא שלי והוא לא היה שם 18 שנה.. ורק חודשיים לפני שהוא נפטר הוא החליט שהוא רוצה לחזור להיות בקשר אחרי שניתק אותי בגלל התביעת מזונות.

דיי אני לא רוצה שום קשר לחרא הזה. אני רוצה להשאיר את כל הסיפור המסריח הזה מאחורי.

אבל אמא לא מניחה לזה. ואמרתי לה את כל הדברים שכתבתי פה. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.

ואם עוד יהיה סיכוי לבית משפט פה? איי פאק.

וזה לא שיש לי הרבה זמן לחשוב על זה. אולי שבוע. יופי...

אבל אלה החיים כרגע..

אבל עדיין בשביל הסיום האיכשהו אופטימי..

אני מוסיפה וידאו שמצליח לגרום לי לתחושת חמימות ומתיקות.. אם רק לי הייתה אהבה כזאת טהורה עכשיו...אמן!

אז יום שישי סוף סוף הגיע.

אבל הכיף התחיל איכשהו ביום חמישי כשדידוש חגגה את היומולדת שלה...

את המתנה של המיוחדת הזאת נתתי לפני לא קצת זמן.. כי רציתי שהיא תפתח את זה ביומולדת שלה כשהייתה ברומניה.. אבל בסוף היא לא יכלה לקחת את זה איתה אז נתתי לה את הרשות לפחות את המתנה שלה כמה ימים לפני.

אחרי מיליון שנה שחשבתי מה להביא לה.. החלטתי בסוף לצייר לה ציור שלי שלה ושל תות.

היא אהבה. אבל בעיקר התלהבה לראות את הציור מעבר לנייר צלופן הסגול שעטפתי בו את הציור חח

יום שישי עצמו התחיל אצלי מוקדם ביותר כי הייתי צריכה לקום ב6 וחצי לעבודה.. אחרי שתכלס חזרתי מאוחר ,ויש לציין די שיכורה , מהמסיבת יומולדת של דידוש. (זה מה שקורה שהבטן של קצת ריקה ושתית קוקטייל ממש ממש מהר והוספת לכל התערובת שני צ'ייסרים כיפים.. היהי).

אז היום התחיל ככה ככה. אבל חפיף.. כי אחרי שינה חפופה ביותר קמתי והתחלתי להתארגן למסיבונת הקטנה שלי.

אחרי כל הדיבורים בזמן האחרון על איך שאני לא בטוחה אם לעשות את המסיבה המסורתית שלי, שתמיד בבית, במקום אחד.. והיתרונות והחסרונות בכל דבר.. החלטתי fuck it ועשיתי את זה שוב בבית, רק הפעם החדש.

לאט לאט (טוב יותר בבת אחת חח) אנשים החלו להגיע...

והבית התמלא בהרבה אנשים, שתהיתי באמת לאן הם יכנסו... וישר הייתי מוקפת בחברים המדהימים שלי.. וצחקתי והסתובבתי בין כולם.. ונתתי כמה שיותר צומי לכל אחד, למרות כשכל פעם שמישו הלך הרגשתי שבקושי דיברתי איתו.. אבל אני מניחה שככה זה כאת מזמינה כמעט 30 איש לבית שלך..

שתינו, אכלנו בורקסים.. בדרך כזו או אחרת חחח.. ומאוחר יותר אמא הוציאה את העוגה.

קודם כל היה צריך תמונה.. רק בטעות הוצאתי אוויר וכיביתי אותו טרום המשאלה אז היינו צריכים להדליק אותו שוב. אבל לפחות יצאה תמונה יפה חחח

החלק שלאחריו אני חוששת שממש לא אהבתי. כי הניסיון שלי של שנה שעברה לימד אותי שלגברים שאני מכירה אסור להרים אותי על כיסא..

ובמיוחד שלא 22 פעמים. (ניסו 23 המניאקים)

והכי ספציפי.. לתת לבורקס הגיי השחיפוש והחלשלוש הזה להרים אותי לבד מצד ימין!!

כך שיצא שהרימו אותי ממש חזק משמאל ומאחור, ששם היו גברים חזקים ומתלהבים.. ומימין לא כל כך. מצליחים לדמיין את התמונה המפחידה?

לא?

צריכים שאני אעזור לכם? אוקי!! להלן ההוכחות לסכנת המוות שעברתי או ממכה רצינית בראש, או מנפילה מפחידה מהכסא.

זה אולי יצחיק אתכם. אבל לא כיף להיות על הכסא הזה חחח


הצייילוווווווווווווווווווווווו!~


רואים את הזווית המפחידה שאני נמצאת בה? הייתי צריכה לאחוז חזק בחולצה של מתן כדי לשמור על איזון חחח


חברה אני לא צוחקת!!~@~ הדופק שלי היה דיי מהיר במשך 10 דק' לאחר מכן!

אם אני והחברה האלה נמשיך להיות בקשר בשנים הבאות אני ממש ממש לא מתכננת לעלות כל שום כסא!! EVER!!

טוב חוץ מהחלק הטראומתי ביותר הזה.. כמו שאמרתי.. היה ממש כיף.. וקיבלתי מתנות ממש חמודות.

המתנה העיקרית כמובן הייתה שיצא לי לראות את חברים שלי. בלי להיות קיטצ'ית.. אבל הם המתנה הכי טובה..

קיבלתי מאנה צמח צבר בתוך מן עציץ גמד.. כאשר באותו יום מסתבר קיבלתי בדיוק עוד אחד בסגנון. .אז התחלתי לפתוח סט גמדונים נחמד מחוץ לחלוני.. חח

מלאל המתוק קיבלתי את אחת הכוסות הגאוניות של חתולים תלת מימדי חח ושטיח לעכבר (חיחי חתול ועכבר..) ממש יפה..

ודידוש, מתה עליה באמת. הביאה לי מתנה פשוט מדהימה.

כמו שהיא רצתה, משו לבית שלא באמת צריך וגם משו שקשור למוזיקה כי אחרי הכל מוזיקה לשתינו זה אחד הדברים החשובים לנו ביותר.

היא קנתה לי כן לגיטרה. מדהימה. עכשיו אני לא אצטרך להחזיק את קורטזוש שלי כל היום בתיק שלה.

יותר מאוחר ניסינו לשחק קצת ספין דה בוטל.. אני אומרת ניסינו כי זה לא בדיוק הלך.

לא היו רעיונות הכי מעניינים ואנשים לא זרמו אבל עדיין נהננו.

המשימות העיקריות כרגיל היו עליי.

קרין ליקקה לי שוקולד נוטלה (יאמ) מהצוואר. משימה שעדי נתנה.

אבל אל דאגה.. אחרי זה התהפכו המושכות ונקמתי בה, אבל ריחמתי קצת ואצלה השוקולד נמרח רק על הזרת...חחח

משימה אחרת הייתה שהייתי צריכה לטייל לכולם על הברכיים (זה נשמע רע כשאני כותבת את זה פה).. וכמובן שכולם ניצלו את ההזדמנות לתת לי כאפה על התחת.. חמורים..  

אחרי זה הרוב הלכו ונישארנו אני עדי ענת ומתן הבורקס שנישאר לישון איתי כפיות אחרי זה.. ואמא לקצת..

היה נחמד דיברנו וצחקנו.. ואיכשהו ראינו את אלבום התינוקות שלי.. איך השיחה התגלגלה..

מתישו ב4 הן הלכו ואני ומתן נרדמנו לנו ב5.

ובקיצור. היה ממש כיף! נהנתי ואהבתי לראות את כולם. אני נזכרת איך מור לפני שהלכה אמרה לי בשקט "תראי כמה אנשים באו לחגוג איתך"..

והיא צודקת. אני בשוק כמה אנשים יש לי בחיים שאני מחשיבה אותם המשפחה שלי. כל אחד שווה זהב ואני אוהבת אותם מאוד מאוד.

אני מאחלת לכל אחד משפחה מורחבת כזאת.

אוהבת אתכם. 3>

-טוב בתכלס זה היה אמור להיות עדכון פשוט וקטן.

שרדנו את השריפה פה בחיפה, אני תודה לאל לא היתי בשום מוקד אש, אבל זה לא הוריד מהלחץ ומהצער למשפחות שאיבדו את קרוביהם.

אני עייפה

הפסיכומטרי סביר

העבודה סביר

אני אוהבת לייסר את עצמי במצבים מסויימים...מי שכבר יודע יודע

יש אנשים מסויימים שצריכים מכות או סטירות התעוררות.. מי יודע למה למי יודע

שטויות מוכרות כאלה.

אהה כן ואמא התחילה לעבוד

במוקד עזרה טלפונית של הוט, רק שקודם כל צריך לעבור לימודים, כמובן.

אבל כמובן שהחיים חייבים להיות מורכבים וחרא יותר כך ש...

הלימודים היו יותר מידי קשים לאמא כי: 1. מבחינה תיאורטית היא מבינה הכל אבל היו נוסחאות ודברים שהיו לה קשה מידי

                                      2. היא לא למדה שום דבר כבר 20 שנה, אז כל העיניין היה לה קשה מאוד.

אז בעדכון אחר, אמא חזרה לא לעבוד ואני המפרנסת היחידה בבית, שהורגת את עצמה טיפה טיפה כל יום במעבר בין עבודה ללימודים לפסיכו ולדאגות וייסורים אחרים.

אני פאקינג מרזה, מאוד. ירדתי משו כמו 4 קילו בשבועות האחרונים.

ולשאלה הברורה - לא, אני לא מורעבת, אני אוכלת אוכל רב בעבודה ובבית...

לא שאני מתלוננת בצורה כלשהי, אני שמחה להוריד של שלל הצבא שצמח לי בבטן ובתחת... אבל מסתבר שזה מדאיג "אנשים" ועוד שנייה הם יכניסו אותי למוסד... אז בדבר הזה, לפחות, לא לדאוג.

מה שכן, עכשיו אמא ממש מתפרקת לי מול העיניים, והיא ממש אומרת לי את זה בפרצוף.

גם כל הדיכאון שהיא נאלצה לעזוב את העבודה כי היא לא הצליחה בו... כל הדברים בבית מתפרקים לה

והבעל בית המטומטם  מנסה לנחם בצורה מטומטמת ואומר "טוב גם ככה את נפטרת מהדירה..."

וזה מטומטם כי למה נראה לך שבמצב הזה אנחנו עוד נמצא דירה עד ינואר??? לא נראה לי.

פאק יו אנחנו נעבור עד יוני.

בכל מקרה היא מתפרקת ואשקרא אמרה בבכי שהיא רוצה את אבי (אח שלה,דוד שלי, שנהרג לפני 5 שנים)

בקיצר פאק.

עכשיו אני צריכה לחשוב על דרך להרגיע את המצב רוח של אמא, לשפר אותו, אין לי שום רעיונות.

ועל כל החרא שבעולם... מי החליט לשלוח לי הודעה באמצע שום מקום?!

כן! יורם, אבא השנה שקר כלשהו

"רוצה לדבר?... יורם"

WTF? אתה רציני? אחרי כל הודעות הנאצה ששלחת לי, וכל הדברים.

אתה עכשיו רוצה לחפר ולדבר איתי?

מצטערת. אצלי לא מגיעים לפעם שלישית גלידה.

הייתי רוצה לסיים את הפוסט הזה באופטימית ולומר שאני חזקה ואני אשרוד את זה ואחטוף את כל הסטירות בדרך כי זה מחשל אבל את האמת שאני מוצאת את עצמי רואה את כל הדברים האלה ואני אדישה... כאילו ברור שזה יקרה.

צריך למצוא דרך לתקן את זה.

וטוב.. עוד פוסט דיכאון נגמר לו. לפחות יורד גשם.

סליחה לכולם! שיהיה לכם יום קל וכיפי.

המחשבות על אבאלה היקר מתגברות יותר ויותר לקראת השחרור שלי. חושבת מה לעזאזל יקרה כששוב הוא יפסיק לראות אותי ואת אמא שלי כמשכנתא... עם השחרור הוא סוף סוף מפסיק לשלם את המזונות שלו.. הוא בטוח יעשה חגיגה..

בGlee רייצ'ל סוף סוף פגשה את אמא שלה, וזה היה נחמד בהתחלה, אבל אז לקראת סוף הפרק שתיהן הבינו שזה לא מתחבר... ולמה? כי האמא בדרך כלשהי לחצה על הבת את הפגישה הזאתי.. ולא חיכתה שרייצ'ל תחליט בעצמה. בגלל זה הן החליטו לקחת צעד אחורה בינתיים, עם "הכרת תודה מרחוק", כך הן קוראות לזה. שקר כלשהו.

אני פתאום חושבת על זה, איך שבמובן כלשהו לחצו עליי להיפגש עם יורם לפני שנתיים. איך פתאום משום מקום אמא ודוד שלי אמרו לי שהם דיברו איתו והוא פתאום הסכים להיפגש, כבר באותו סוף שבוע בירושלים אורגן להיפגש איתו. זה היה מהר מידי בשבילי.

ומצד שני, אני נזכרת (וואו קשה להאמין שחשבתי ככה רק לפני שנתיים, נראה יותר) שאמרתי לאמא לומר לו שאם הוא לא יראה אותי עד השחרור הוא מת מבחינתי. כאילו באמת הייתי מוכנה לעובדה הזאתי שאני אראה אותו. חה. ועכשיו אני מגיעה לשחרור סוף סוף.

ועכשיו כמובן אני מתחרטת שנפגשתי איתו מלכתחילה... הייתה פגישה מלבבת שהפכה לחרא מצידו לאחר, מה?, חודש??? ועניין המשפט... והיום כל מה שנשאר זה הודעות אסמס ממנו על העובדה שהוא הכניס לי את הכסף לחשבון. כמו ההודעה המשמחת של היום "הכנסתי 700 ₪ לחשבון שלך על חודשים יוני יולי" פשוט יחסים לתפארת.

קשה לא לחשוב איך פתאום הכל היה הולך אילו כל עיניין הפגישה לא היה הולך מהר מידי והיה לי זמן הגיוני לחשוב על זה בלי הלחץ שהרגשתי להחליט אם להיפגש או לא.

פאק איט. נמאס לי להיות ערה בלילה בגלל שטויות.. למה לא לשם שינוי, אני אלך לישון בהרגשה שהכל (גם אם זמני) הולך כמו שצריך?

טוב אולי זה ישמע לכם הכי מטומטמם.

שאני בוכה מדבר כזה.

אמא שלי רוצה למסור את החתולות שלנו, היא אומרת את זה כבר המון המן זמן אבל הפעם זה נשמע רציני.

ביום ראשון היא תכניס אותן לרשימה של "יד שנייה".

וכן, זה גרם לי לבכות. למה?

כי לאנשים  יש אחים ואחיות ומשפחה קרובה מאוד, ולי יש את החתולות שלי.

פשוט למסור אותם זה אומר לבוא לבית באמת ריק.

כן, אמא שלי בבית, זה לא באמת גורם לי לא להרגיש בודדה פחות... במיוחד לא לאחרונה.

Everything's broken
But nothing really needs to be fixed
Everything I always say
I always contradict
Don't keep pushing me
Don't keep aching me
I know you love me, baby
But I don't want to know how

'Cause I want to be free
But there's still things I need
And I want to be free, oh, baby
Why's it so hard to understand me
I speak clearly
Just give me what I need
Oh, oh, no, no
Just give me what I need

Oh, yeah, oh
I'm tired of strangers always comin' 'round
I'm tired of all these favours
Cause I don’t know what they're about
I've gotta get away, oh
From these conditions
Why can't I just love myself enough?
Instead of looking outside
For what I should have inside
I wanna live in a world with
No mirrors, no sizes, no consequence and no prizes
No past, no future, no ages, no losers
No hate, no desire, no fate
All these shackles that I tied myself down with
They're weighing me down
I wanna fly away, fly away from here, so far
Just give me wings
Oh, God, why's it so hard, to be free?

And I just wanna
Just wanna be free
And I wish I wish I didn't depend on your love
I wish I loved myself enough

Somebody once told me
"You can't take nothing, nothing but your deeds"
I’m not proud of most of mine
That I still have a long way to find
And I'm going down that road so fast
I wanna be free, yeah, just
Just give me a ticket, baby
Oh, it's what I need
Take it all away from me
I wanna be, I wanna be free
Oh, oh, oh

And what if I gave up all those things that I need
That I think make me who I am
Why, yeah, oh

I'm so much love to give
We're all killing ourselves for
And you were late, you were late
Would someone help me please?
Will someone help me, help me?
And I wanna be free, free, yeah
Oh, yeah, just give me what I need
I wanna be free

אם מישו במקרה יצליח להוריד את השיר הזה שיגיד לי...