לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak


For a Pessimist, I'm Pretty Optimistic

Avatarכינוי: 

בת: 34

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הערצה


רוצה לחלוק הערצה שבוערת בי לאחרונה למישי מסוימת.

יהיה קשה לתאר במילים, אבל אני אנסה.

 

חלקכם אולי לא מכירים אותה, חלקכם מכירים אותה רק בגלל התקשורת ה"שלילית" שקיבלה לאחרונה
וחלקכם מכירים אותה לפני הכל, כמוני.

ולא לזלזל.

 

קוראים לה דמי לובאטו, היא בת 18, היא שחקנית (דיסני.. קאמפ רוק, תנו לסוני צ'אנס)

אבל בשבילי בעיקר - זמרת. קול פשוט פשוט מדהים. ועוד תגיל שלה, והאלבום הראשון שלה יצא בגיל 16, וכבר אז מדהים.

אבל לפני איזה שנה (למרות שגיליתי לפני חודשיים) היא נכנסה לגמילה, טוב יותר מכון טיפולי, על דיכאון, אנורקסיה, בולימיה.. ושהיא חתכה את עצמה.

ודיי חשבתי עליה הרבה בחודשיים האלה. בעיקר כי הייתי בשוק.

כאחת שמכירה אותה כבר שנתיים, וראתה אותה בסרטים ובעיקר בסרטונים ישנים שהיא העלתה ליוטיוב... זה אולי יהיה טפשי מצידי לומר את זה.. אבל היא נראתה כל כך מלאה בשמחת חיים.

עכשיו עזבו לשניונת את האנורקסיה והבולימיה (ואני לא מקלה בזה בכלל. זה גרוע ביותר)...

אבל כשאת חותכת את עצמך, לדעתי זה משפיע איכשהו במה שאת מראה מבחוץ, לפחות בטיפה. וזה שהיא הצליחה להסתיר את זה כל כך הרבה זמן, מראה כמה אפשר לשחק טוב.. כשבאמת רוצים.

 

אבל הסיבה לכך שאני מעריצה אותה כל כך היה בגלל ראיון עם ריאן סיקרטס...

נשמע עלוב אבל.. היא הייתה כל כך כנה. בצורה רצחנית. שלא היה אפשר שלא לחוש כזאת הערצה לבן אדם כזה.

שגם ככה כל הבעיות האישיות מאוד שלה פומביות, היא מתעלה מעל הכל ומדברת על זה בצורה הכי כנה שיש.

אני כל כך מקנאה בה על הכנות הזאת. בפעם היחידה שהייתה כזאת כנה לפני כמה חודשים ודיברתי על הדבר הכי אישי שאגרתי בתוכי. זה כאב לי כל כך שאני לא חושבת שאני אחזור על כנות ופגיעות כזאת שוב.

אני גם מעריצה אותה על איך היא השתקמה מכל כך הרבה דברים שבקלות אפשר "להתמכר" אליהם. כמו הבולימיה, לחתוך את עצמה.

וכמובן שיש עוד הרבה אנשים כמוה. ועוד בגיל הזה. קשה לא לחוש הערצה.

 

זהו הראיון שלה. ממליצה מאוד לשמוע אותו. הוא מעורר. ועוזר לכל מי שהיה במצב

 

 

ולסיום. השיר החדש שלה. שאותו היא כבר הקליטה לפני הטיפול. אך החליטה להשאיר באותה הקלטה - עם הקול הפחות טוב (בגלל ההקאות אז), והצרידות ומהקושי לא לבכות. שיר מדהים.

 

skyscraper - demi lovato

 

Skies are crying
I am watching
Catching tears in my hands
Only silence as it's ending, like we never had a chance
Do you have to, make me feel like there is nothing left of me?

You can take everything I have
You can break everything I am
Like i'm made of glass
Like i'm made of paper
Go on and try to tear me down
I will be rising from the ground
Like a skyscraper!
Like a skyscraper!

As the smoke clears
I awaken, and untangle you from me
Would it make you, feel better to watch me while I bleed?
All my windows, still are broken
But I'm standing on my feet

You can take everything I have
You can break everything I am
Like I'm made of glass
Like I'm made of paper
Go on and try to tear me down
I will be rising from the ground
Like a skyscraper!
Like a skyscraper!

Go run, run, run
I'm gonna stay right here
Watch you disappear, yeah
Go run, run, run
Yeah it's a long way down
But I am closer to the clouds up here

You can take everything I have
You can break everything I am
Like I'm made of glass
Like I'm made of paper, Oh
Go on and try to tear me down
I will be rising from the ground

Like a skyscraper!

נכתב על ידי , 14/7/2011 23:15   בקטגוריות ביקורת, אופטימי, secrets  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לחגוג בצורה הטובה ביותר.


אז יום שישי סוף סוף הגיע.

אבל הכיף התחיל איכשהו ביום חמישי כשדידוש חגגה את היומולדת שלה...

את המתנה של המיוחדת הזאת נתתי לפני לא קצת זמן.. כי רציתי שהיא תפתח את זה ביומולדת שלה כשהייתה ברומניה.. אבל בסוף היא לא יכלה לקחת את זה איתה אז נתתי לה את הרשות לפחות את המתנה שלה כמה ימים לפני.

אחרי מיליון שנה שחשבתי מה להביא לה.. החלטתי בסוף לצייר לה ציור שלי שלה ושל תות.

היא אהבה. אבל בעיקר התלהבה לראות את הציור מעבר לנייר צלופן הסגול שעטפתי בו את הציור חח

 

יום שישי עצמו התחיל אצלי מוקדם ביותר כי הייתי צריכה לקום ב6 וחצי לעבודה.. אחרי שתכלס חזרתי מאוחר ,ויש לציין די שיכורה , מהמסיבת יומולדת של דידוש. (זה מה שקורה שהבטן של קצת ריקה ושתית קוקטייל ממש ממש מהר והוספת לכל התערובת שני צ'ייסרים כיפים.. היהי).

אז היום התחיל ככה ככה. אבל חפיף.. כי אחרי שינה חפופה ביותר קמתי והתחלתי להתארגן למסיבונת הקטנה שלי.

 

אחרי כל הדיבורים בזמן האחרון על איך שאני לא בטוחה אם לעשות את המסיבה המסורתית שלי, שתמיד בבית, במקום אחד.. והיתרונות והחסרונות בכל דבר.. החלטתי fuck it ועשיתי את זה שוב בבית, רק הפעם החדש.

 

לאט לאט (טוב יותר בבת אחת חח) אנשים החלו להגיע...

והבית התמלא בהרבה אנשים, שתהיתי באמת לאן הם יכנסו... וישר הייתי מוקפת בחברים המדהימים שלי.. וצחקתי והסתובבתי בין כולם.. ונתתי כמה שיותר צומי לכל אחד, למרות כשכל פעם שמישו הלך הרגשתי שבקושי דיברתי איתו.. אבל אני מניחה שככה זה כאת מזמינה כמעט 30 איש לבית שלך..

 

שתינו, אכלנו בורקסים.. בדרך כזו או אחרת חחח.. ומאוחר יותר אמא הוציאה את העוגה.

קודם כל היה צריך תמונה.. רק בטעות הוצאתי אוויר וכיביתי אותו טרום המשאלה אז היינו צריכים להדליק אותו שוב. אבל לפחות יצאה תמונה יפה חחח




החלק שלאחריו אני חוששת שממש לא אהבתי. כי הניסיון שלי של שנה שעברה לימד אותי שלגברים שאני מכירה אסור להרים אותי על כיסא..

ובמיוחד שלא 22 פעמים. (ניסו 23 המניאקים)

והכי ספציפי.. לתת לבורקס הגיי השחיפוש והחלשלוש הזה להרים אותי לבד מצד ימין!!

כך שיצא שהרימו אותי ממש חזק משמאל ומאחור, ששם היו גברים חזקים ומתלהבים.. ומימין לא כל כך. מצליחים לדמיין את התמונה המפחידה?

לא?

צריכים שאני אעזור לכם? אוקי!! להלן ההוכחות לסכנת המוות שעברתי או ממכה רצינית בראש, או מנפילה מפחידה מהכסא.



זה אולי יצחיק אתכם. אבל לא כיף להיות על הכסא הזה חחח


הצייילוווווווווווווווווווווווו!~


רואים את הזווית המפחידה שאני נמצאת בה? הייתי צריכה לאחוז חזק בחולצה של מתן כדי לשמור על איזון חחח


חברה אני לא צוחקת!!~@~ הדופק שלי היה דיי מהיר במשך 10 דק' לאחר מכן!

אם אני והחברה האלה נמשיך להיות בקשר בשנים הבאות אני ממש ממש לא מתכננת לעלות כל שום כסא!! EVER!!סטנדרטי



טוב חוץ מהחלק הטראומתי ביותר הזה.. כמו שאמרתי.. היה ממש כיף.. וקיבלתי מתנות ממש חמודות.

המתנה העיקרית כמובן הייתה שיצא לי לראות את חברים שלי. בלי להיות קיטצ'ית.. אבל הם המתנה הכי טובה..

 

קיבלתי מאנה צמח צבר בתוך מן עציץ גמד.. כאשר באותו יום מסתבר קיבלתי בדיוק עוד אחד בסגנון. .אז התחלתי לפתוח סט גמדונים נחמד מחוץ לחלוני.. חח

מלאל המתוק קיבלתי את אחת הכוסות הגאוניות של חתולים תלת מימדי חח ושטיח לעכבר (חיחי חתול ועכבר..) ממש יפה..





ודידוש, מתה עליה באמת. הביאה לי מתנה פשוט מדהימה.

כמו שהיא רצתה, משו לבית שלא באמת צריך וגם משו שקשור למוזיקה כי אחרי הכל מוזיקה לשתינו זה אחד הדברים החשובים לנו ביותר.

היא קנתה לי כן לגיטרה. מדהימה. עכשיו אני לא אצטרך להחזיק את קורטזוש שלי כל היום בתיק שלה.




יותר מאוחר ניסינו לשחק קצת ספין דה בוטל.. אני אומרת ניסינו כי זה לא בדיוק הלך.

לא היו רעיונות הכי מעניינים ואנשים לא זרמו אבל עדיין נהננו.

המשימות העיקריות כרגיל היו עליי.

קרין ליקקה לי שוקולד נוטלה (יאמ) מהצוואר. משימה שעדי נתנה.

אבל אל דאגה.. אחרי זה התהפכו המושכות ונקמתי בה, אבל ריחמתי קצת ואצלה השוקולד נמרח רק על הזרת...חחח

משימה אחרת הייתה שהייתי צריכה לטייל לכולם על הברכיים (זה נשמע רע כשאני כותבת את זה פה).. וכמובן שכולם ניצלו את ההזדמנות לתת לי כאפה על התחת.. חמורים..  

 

אחרי זה הרוב הלכו ונישארנו אני עדי ענת ומתן הבורקס שנישאר לישון איתי כפיות אחרי זה.. ואמא לקצת..

היה נחמד דיברנו וצחקנו.. ואיכשהו ראינו את אלבום התינוקות שלי.. איך השיחה התגלגלה..

מתישו ב4 הן הלכו ואני ומתן נרדמנו לנו ב5.

 

ובקיצור. היה ממש כיף! נהנתי ואהבתי לראות את כולם. אני נזכרת איך מור לפני שהלכה אמרה לי בשקט "תראי כמה אנשים באו לחגוג איתך"..

והיא צודקת. אני בשוק כמה אנשים יש לי בחיים שאני מחשיבה אותם המשפחה שלי. כל אחד שווה זהב ואני אוהבת אותם מאוד מאוד.

אני מאחלת לכל אחד משפחה מורחבת כזאת.

אוהבת אתכם. 3>

נכתב על ידי , 1/5/2011 19:16   בקטגוריות Family, gayz makes the wrold go round, אופטימי, חברים=משפחה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שופינג, סרטים ודברים


טוב וואו.. אין משו טוב יותר מלעשות שופינג לאחר פסיכומטרי

לא לדבר על גשג"ש לאחר 3 חודשים בלי - כואב, אבל חלק וכיפי בסוף ^^

 

אז בתכלס קניתי 4 חולצות יפות וג'ינס אחד, עגילים וטבעת של גראס (שעדיין לא אצלי כי הזמנתי בגודל אחר), נעליים שקסיות רצח ועוד עגילים תוצרת יד מחנות סטודיו ממש מקורית..בהוצאה סך הכל של יותר מ1000 שקל...

לא לדבר על זה ששמעון קנה לי חולצה יפה ממלטה...

עכשיו את הבגדים אין לי כוח לצלם ולהראות אבל אני כן אראה את העגילים והנעליים...

 



העגיל מימין מסטודיו בהדר בשם Inart gallery, יש שם דברים ממש ממש יפים ומקוריים והעגיל משמאל הוא מגראס



והנעליים השקסיות שלפני ההנחה הן 300 שקל אבל קניתי אותן ב150 שקל!! lucky me!~

 


ראיתי, סוף סוף, הגיע הזמן, מזל טוב, את הארי פוטר 7א'!!!!

וזו הדעה שלי: כרגיל, מי שלא קרא את הספר יאהב את הסרט.. ומי שקרא, טוב ישים לב שהיו כל כך הרבה טעויות שאי אפשר היה לספור כבר.

אבל החלקים שיחידים שהייתי מרוצה מהם 100% היה החלק של ה7 הארי פוטר, קורע רצח כמו בספר... החלק שהשלישייה כלואים באחוזת מאלפוי

והסצנה הכי אהובה עליי, קשה לא.. הייתה כמובן סצנת הנשיקה של הרמיוני והארי.. לייק לייק, למרות שאני ממש לא זוכרת את החלק ששניהם היו ערומים בספר בחלק הזה. אבל נהנתי בכל מקרה חיחי

 

גם משעשע מאוד מה יש לאמה ווטסון ולדניאל רדקליף לומר על הסצנה הזאת, מסתבר ששניהם ממש נהנו קריצה

 

כן כן, הרשימת to do list  שלי הצטמצמה לאט לאט אבל הצטמצמה...

נשאר רק לסיים את הציור שלי שאני מתה לסיים אותו כבר.


 

טוב אני מניחה שאתם מבינים כבר מהתמונה הזאתי שראיתי בורלסק

ובמילה אחת: גדול!!!!

ובקצת יותר מילים: לדעתי, באותה רמה ואולי יותר של שיקגו. פשוט סרט גדול, שירים מעולים, הנשים הכוסיות, שחקנים מעולים - כולל כריסטינה אגילרה, היא שיחקה ממש טוב בהתחשק בכך שזו ההופעה הקולנועית הראשונה שלה.

אני פשוט מאוהבת בסרט ובכריסטינה אגילרה.. אחחח

שתבינו, ראיתי את הסרט הזה בקולנוע ביום שישי בערב ואז שוב יום אחרי זה ביום שבת- ככה הוא טוב...

האא....

כמובן שתבינו כשתראו למה קליפ זה ספציפי אהוב עליי קריצה

 

ועוד אחד, למרות באיכות פחות טובה ואם אתם רוצים לראות את השאר- תראו את הסרט!

כן גם אתם בנים, תאמינו לי שלא תירדמו, כי חברים שלי לא נרדמו.

 

נתראה כנראה ב6 במרץ כאשר יגיעו התוצאות של הפסיכיחס.. תחזיקו לי אצבעות.

נכתב על ידי , 24/2/2011 17:19   בקטגוריות life itself, Music makes a diffrence, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נ-ג-מ-ר-!!


אהה זהו נגמר!!!

וואווו איזה הקלה...

כמה עול ירד מהכתפיים ברגע שסיימתי את הפרק השמיני בבחינת השטן הזאתי

 

לא לשאול איך הלך לי... כאילו אין דרך לענות על השאלה הזאתי

חייב לחכות לחודש הבא לציונים

זה שיצאתי בהרגשה בסדר מהמבחן לא אומר כלום

 

מה שהכי חשוב זה שהדבר הזה שהרס לי את החיים במשך 3 חודשים נגמר!!!!

אני אוכל לחזור לחיים...

נכון כבר היום חוזרים לעבודה אין מה לעשות... אבל היתרון הוא שאני אוכל לישון אחרי זה ולא פאקינג להתיש את המוח שלי עוד יותר באיחסה ופוי.

אני אוכל להיפגש עם חברים שלי.. אפילו באמצע שבוע..

לעשות כושר.. לחטב את הדבר המגעיל הזה במרכז הגוף שלי לפני שהקיץ מגיע. וסתם הליכות עם קטיול.. שזה תמיד כיף.

 

עכשיו בתכלס נשאר לחכות לתוצאות עוד 4 שבועות...לעבוד.. והכי חשוב:

לעבור דירה!! כן עדיין לא מצאנו דירה נורמלית במחיר נורמלי.. =.=' נקווה לטובה...

 

בינתיים הגיע הזמן לטפח את עצמי קצת אחרי 3 חודשים של כיערון לא נורמלי..

לקנות בגדים, גשג"ש.. להסתפר.. לצבוע את השיער..

סוף סוף לעשות דברים שרציתי לעשות כל כך הרבה זמן - לראות הארי פוטר 7!!!! כוסאמק הגיע הזמן שמעריצה שרופה וחנונית כמוני תראה את זה כבר כדי שאני אוכל להתלונן על זה כמו תמיד...

וכמובן לקרוא ספרים!! האאא איך אני למילה הספרותית הכתובה ולא איזה חרא פסיכומטרי.. באמת - הדבר הכי קרוב שהיה לי למשו מעניין לקרוא היה הקטעי הבנת הנקרא באנגלית.. עצוב ביותר!

וכמובן ברגע שאוכל הגיע הזמן להמשיך את הציור שלי שאני צריכה להדביק עליו גבס עיתונים וזכוכיות כבר כל כך הרבה זמן!

 

כרגע השבוע הקרוב אמור להיות דיי עמוס.. אני סביר להניח אעבודכולל סופש.. ויש אנשים שאני עוד צריכה לראות ובגדים שאני צריכה לקנות..

אני אדחוף את זה לאיפשהו.. חחח

האאאאאאאאאא....נגמר!

נכתב על ידי , 8/2/2011 13:02   בקטגוריות HAPPY HAPPY HAPPY!!, אופטימי, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שינוי של דובון אכפלתי


אני לא יודעת אם זה החלומות המוזרים שפוקדים אותי לאחורנה (כל פאקינג לילה), המאורעות האחרונים ...השיחות האחרונות.. השיחה היום עם קרין על החלטות ופעולות.. או כי פשוט פאקינג נמאס לי..

מה שזה לא יהיה... זה גרם לי לרצות יותר שינוי.

דיי. אני לא יכולה לחיות ככה יותר. אני רואה את החיים בצורה מטומטמת. פאק אני בן אדם ממורמר שחושב את עצמו פסימי כאשר העיניים שלי מלאות בנצנצים ויופי..אופטימיות ותקווה.

אני פאקינג באמת דובון אכפתלי כמו שיערה קוראת לי. אני בטח הדובון אכפתלי הכי ממורמר שנוצר.. אולי אני באמת דובון אכפלתי ורוד...איחס

 

אני לא יכולה יותר.. לא לעשות דברים ממחשבה על מה יקרה אם... מה.. עם מי...

לא יכולה יותר עם ההרגשה המוזרה הזאת בבטן שפשוט עוצרת אותי מלקחת צעד קדימה... כל פעם כשאני איכשהו חושבת על להתקדם מעבר לקו... התחושה בבטן חוזרת והדופק עולה.. וההרגשה המעצבנת הזאת שגורמת לי לקחת צעד חזרה אחורה רק כדי להיפטר ממנה.

אני חוזרת לאמצע...

אני לא אומרת שמה שאמרתי על "somewhere in the middle...better than nothing" היה סתם שקר לעצמי... כי זה נכון... האמצע הוא כן טוב בשבילי.. המאזן..

אבל ברגע שהמאזן פתאום (שוב) זז לצד כלשהו.. אני מגיעה למצב שכרגע טוב לי יותר כלום, מרחק.

ואז זה איכשהו מתאזן.. או שיש לי הזייה מטומטמת של המוח האכפתלי שלי שגורם לי לחזור אחורה...


I been in a rut, back and forth enough
Heart like a wheel

Without you around So uncomfortable is how it feels
Every time you're near trouble disappears Under the ground
But when you go too far
Silver clouds'll start hanging around


And I know I try to run
But I keep on coming back full circle
And I can't jump the track Can't let you go

 

Skipping down a broken path
How long can I last? Please let me know
Where's the finish line? 'Cause I got to find somewhere to go


I'll keep on running till we meet in the middle
I'll put right aside and I'll give just a little

 

And I know I try to run
But I keep on coming back full circle


בכל מקרה החלטתי על שינוי...

אז למרות שיש לי תחושת דג'ה וו ענקית כי סביר להניח שכבר כתבתי פוסט בסגנון (ולא נעשה הרבה מאז..) אני מרגישה שיש שינוי בתחושה

כי עד כמה באמת אני יכולה לסבול?

הגעתי למסקנה (למרות שאת החלק הספציפי הזה ידעתי כבר) שמרחק לא יעזור במשוואה הזאתי אני חוששת. זה לא השינוי שאני צריכה.

לא. השינוי צריך להיות בי, אני צריכה לשנות משו בעצמי כדי שלדעתי, אני אוכל להמשיך הלאה.

וככה בערך זרמתי לכיוון היום, אבל גיליתי שהשינוי בכיוון בדרך שאליה הלכתי יכולה להיות טיפה חזקה מידי לטעמי, אבל עדיין אני מנסה את הדרך.. לראות מה הגבול שלי, אני עוד לא נכנעת לגמרי..

כי הזדמנויות אין לי בדיוק מתחת לאף.


התחלתי לכתוב את החלומות שלי.. ממה שאני מתאמצת לזכור בכל מקרה.. עוד לא ידוע על שימוש או יעילות של הבולשיט הזה בעתיד...


בהצלחה...

נכתב על ידי , 11/7/2010 23:36   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
11,315
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRuinosus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ruinosus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)