טוב, זה היה אחד השבועות הכי מלאים בהתרחשויות ומלאים ברגשות שהיו לי.
עבר שבוע לפני גם קשה עם קניית המתנות שחרור והבכי על הכסף... ויום לפני הפריסה הכנו כדורי שוקולד והברכות.. היה מצחיק
נתחיל כמובן ביום חמישי שעבר, טופס טיולים והחזרת ציוד בבסיס ואז פריסה בבסיס, שתינו היינו על עקבים אז עד שהגענו סוף סוף לבסיס הרגליים שלנו צפצפו 'הצילו~' 
, אבל המשכנו ללכת עוד איזה שעה וחצי עד שכל אחת התמוטטה והחליפה נעליים.
אמרנו שלום לכולם, היה ממש כיף לראות את כולם, האנשים, הרופאים....
אני חייבת לציין שלהיות בפריסה (משתה שחרור ווטאבר) שהיא לכבודך זה אחד הדברים המוזרים, כאילו החיילים, המפקדים והרופאים אומרים עליכן דברים והייתי כזאת סמוקה שזה היה מצחיק. ד"ר קולין אמר לי ולקרין (שאני בעיקר עבדתי איתו אבל גם קרין עבדה קצת) נאום ממש מרגש והביא לנו אפילו מתנה, שרשרת חמודה בצורת לב. אחרי זה הסתובבנו בין כולם ונתנו מתנות שחרור וקיבלנו גם.
אנה ורעיה נתנו לי מן מסכה ארוכה אפריקאית (ומנצנצת!~
) מגניבה, אבל המתנה הכי מרגשת שקיבלתי הייתה מקרין..
היא הכינה לי אלבום תמונות של הרגעים מהטירונות (60 בנות רטובות מחפשות מיטה חמה), הקורס (שורי מנקה בלי קושי), מהמר"ג, מהתרגיל, תמונות שלי עם אינה. ממש מתנה מגניבה. לי בהתחלה לא היה מושג מה לקנות לה, לא רציתי תכשיט כי יש לה כבר המון, אבל יום אחד ידעתי, יש את התמונה מהטיול יחידה ששתינו ממש אוהבות, והכנתי לה מחזיק מפתחות בצורת לב עם התמונה שכתוב עליה 'איתך מהתחלה להתחלה' שזה נכון... והכי טוב, סתם בשביל הקטע, הכנתי לה דיסקית עם אותה תמונה וסלוגן חחח... יצא ממש יפה.
אחת התמונות הכי מגניבות שהייתה לנו הייתה עם ד"ר קולין, שאחרי הכל כל הזמן הכתבתי לא והייתי אחראית אנשי קבע, וכשהוא היה עצבני תמיד יוצא שזה יצא עליי... אז הפעם החלפנו תפקידים... 
ביום ראשון ב10.10.10, השתחררתי לי.
יאפ אני סוף סוף אזרחית!, בן אדם לעצמי, יכולה ללבוש מה שאני רוצה, איך שאני רוצה, אין יותר לקום לפני השחר בשביל שעתיים וחצי נסיעה הלוך וחזור כל יום, אין יותר 'עד מתי קו 500'
הכל נגמר!
אני וקרין, שאיתי מאז הטירונות, ביחד איתי בחדר בקורס וסבלה אותי בבסיס בסדיר, הגענו יחד לבקו"ם
הלכנו טיפה לאיבוד כי שתינו פספסנו את השלט המאוד קטן וגנוז שאומר לאן לעזאזל המדור משתחררים (שאני טוענת עד עכשיו שהשלט שאני ראיתי הצביע ישר ולא שמאלה~
)
בכל מקרה עברנו שרשרת חיול טפשית כזאתי שהייתה בגיוס/ז שאם היו שם הרבה משתחררים זה היה יכול לקחת לנו שעות...
אבל למזלנו הרב, לא הרבה אנשים השתחררו איתנו ב10.10.10 (אהה אני אוהבת לומר את התאריך הזה
).. אז הגענו לשם באיזה 10 בבוקר ככה.. והשתחררנו קצת לפני 11... חיחי
השרשרת עברה כמובן את החזרת הציוד, שבתכלס לא עשינו כי החזרנו את הציוד שלנו בבסיס חיחי ^^ אז זה חסך לנו זמן
זה כלל כמובן את קבלת התעודת שחרור והערכה שהייתי לי ולקרין די מפוצצת במשפטי הערכה מהמפקדים
שלי היה: אחראית, חרוצה, הגונה, בעלת מוסר עבודה גבוה, מתפקדצ היטב בתנאי לחץ מתמידה בביצוע תפקידה, מקובלת על חבריה
כן סורי על השוויצריות אבל אני גאה בזה, ובתכלס זה יכול להיות דבר מעולה לקורות חיים לעבודה
אחרי זה כמובן הגיע הרגע המיוחל!! גזירת החוגר!!
תודה לאל שאני וקרין נפלנו על קצין נחמד כי הרבה אנשים אמרו לי שכולם שם ממורמרים שמתעצבנים שכרוצים לגזור את החוגר וכל זה אבל הוא היה נחמד!
אחרי זה קיבלנו גם איפה המילואים שלנו.
ולמופתעים, כן, גם בנות עושות מילואים, וכן במיוחד חובשים!!
אז לי יצא משו מוזר יחצ"ב שקר כלשהו ולקרין יצא 929.. אז הלכנו לגלות מזה וגם לקבל את חוגר השחרור והמילואים שלנו.
אז מסתבר ששלי הוא משו גרוע שפעם ב.. הולכים לבית חולים למן אימון טפשי. אני יודעת מזה כי כשהיינו בתרגיל והיינו נפגמים (נפגעים מדומים) של מילואימניקים זה בעצם זה.. BORING!
לקרין זה משו ממש מגניב של חילוץ והצלה, פעם בשנה אימון תזכורת ובמקרה שבניין יתמוטט בישראל או בחו"ל מקפיצים אותנו, וגם באימון יעלו מרמה של 02 ל03 שזה בתכלס קרבי חחח.. זה יהיה מעניין..
בכל מקרה זה היה ממש מגניב ואני אמרתי ככה 'גם אני רוצה' וזאת שהייתה אחראית לזה אמרה 'באמת? יאללה בואי'... יאיי!~
והיא הסבירה לי וזה ממש מגניב ועכשיו אני וקרין גם במילואים ביחד.. פחח איזה עולם קטן.
ועל כל זה פגשנו חלק מבנות מהקורס שלי שהשתחררו איתנו וזה היה ממש נחמד! ואחרי זה אני וקרין הלכנו לעזריאלי להיפגש עם טניה שהייתה איתנו בבסיס ועברה וגם היה ממש נחמד.
אבל אני חוששת שהיום הזה לא עבר טוב כמו שקיוויתי, לא כולו בכל מקרה.
זה התחיל כאשר רציתי להוציא כסף לאכול עם קרין וטניה... גיליתי שיש לי רק 12 שקלים.
קשה להסביר איזה הרגשה חראית זה על הנפש כאשר מישי משלמת לך על הארוחה... כאשר את גם ככה מרגישה חרא על העובדה שאין לך כסף כי היית מטומטמת מספיק להוציא המון (אני אומרת-המון!) על מתנות שחרור.
וכאן אני חוששת שזה לא נגמר. בערב הלכתי לראיון עבודה בספגטים שרעות מתה עליה ארגנה לי, והלך מעולה, הייתי אמורה להתחיל את ההתלמדות שלי יום למחרת, והרגשתי בלחץ כי זה סתם מלחיץ.
אבל הגעתי הביתה, ואמא שלי ברגע של עצבים עשתה לי שיחה על כל עניין הכסף והעבודה. אני לא ארחיב בדבר כי זה הייתה שיחה מאוד קשה, שהתרחבה לעוד ועוד נושאים שהיו בראש שלה והיא לא הוציאה.
כמו שהיא אמרה את האמת על הבעיה הכלכלית הלא כל כך טובה שיש לנו, על ההקרבות, ואיכשהו הנושא הגיע גם לדודה שלי שאמא בעצם שכנעה אותה (צעקה עליה יותר נכון) לחזור איתי לקשר, ולא כמו שחשבתי שהיא חשבה על זה לבד.
לא לדבר על זה שדוד שלי מגיע לסופש כדי לקנות איתי את כל מה שצריך למסיבת שחרור כי מה שיצא שלא היה לי כסף בכלל לקנות, שזה מביך משל עצמו.
בקיצר שיחה קשה, ואני עוד מצנזרת הרבה.
אחרי השיחה, דיי יצאתי החוצה, תקף בכי מטורף, אפשר לקרוא לזה התמוטטות עצבים קטנה, רציתי להרגע ולהתקשר לרעות שתודיע לבוס בספגטים שבסוף אני לא אלך לזה.. אני אלך בסוף לעבודה מועדפת (*עבודות ספציפיות כמו בתי מלון, תחנות דלק שעובדים שם 150 ימים, מקבלים משכורת מינימום ואז אחרי 150 יום עבודה מקבלים מענק של 8487 ש"ח)
ובזה הרגשתי ממש חרא כי היא ארגנה לי עבודה, וזה גרם לי להרגיש עוד יותר חרא... כשהיא חזרה אליי התחלתי להתחרפן עוד פעם, והיא התעקשה לבוא אליי אחרי העבודה.. מה ששוב הגביר את השנאה העצמית העובדה שהיא באה אליי אחרי עבודה.אבל בקיצר היא הרגיעה אותי, שהיה לא קל.
אני חייבת לציין פה שני פשוט מופתעת כל פעם מחדש מחברים שלי על דברים שהם עושים בשבילי. והם שווים זהב.
רעות היא פשוט חברה ששווה זהב, בן אדם מדהים. מי צריך כסף כשיש חברים כמוה?
אז בתכלס כל השבוע עד הסופש עבר בניקיונות והכנות למסיבת שחרור שהייתה אצלי בבית ביום שישי.
ניקיון חלונות, להחזיר אותן למקום, לסדר את החדר שזה יום משל עצמו, לנקות מאחורי הכל כי יש לי חברים רגישי אבק ושערות חתולים, ועוד ועוד ועוד.
כל השבוע הזה אני גם בקושי אכלתי, ופשוט לא הצלחתי לישון, התהפכתי כל הזמן מצד לצד.
נגיד השיא של כל העיניין היה ביום חמישי, אני בקושי, אבל ממש בקושי ישנתי בלילה, כאבו לי העיניים כבר בניסיון להרדם, וקמתי מוקדם בבוקר כי היה צריך לנקות את הסלון, אבק ושטיפה ולשאוב את האבק מהמיטה בממד. ולהספיק את כל זה, לישון קצת שנץ כי בערב יש לי שני ימי הולדת לעבור בינתים.. של ללוש ושל נעמי. ולא להשאר עד כל כך מאוחר כי ביום שישי אני קמה עוד יותר מוקדם לקניות של האוכל והאלכוהול למסיבה, ושם גם להספיק לישון שנץ לפני שדניאל ואילונה מגיעות ב4 מחצור. בקיצר - היה מה לעשות
אז סיימתי את הכל מהר, והרגשתי בבטן רעבה אבל מצד שני לא הייתה רעבה אז אכלתי לדחוס לצהריים איזה פיתה עם נקניק וחומוס ואז הייתה לי אפשרות של 3 שעות שינה שנץ לערב, שזה מעולה - אבל הבעיה היא שלא משנה כמה שהייתה מותשת לא הצלחתי לישון!!!! 
אז קמתי אחרי זה שעתיים של כאב עיניים ממאמץ להרדם וסתם ישבתי על המחשב.
ואז התחילו לי ההרגשה של הדפיקות בלב (שיש לציין שלא היה לי כבר כמה חודשים), שזה לא כואב אבל זה לא הרגשה נעימה, ולמרות שגרגרה לי הבטן לא הצלחתי להכניס שום דבר למה, אז רק מכיוון שהייתי חייבת להכניס לפה איזה משו דחסתי איזה אפרסק ועוגיה וחצי.
בתכלס כל מה שהייתי צריכה זה רגיעון... אבל למזלי הרע לא היה בבית.
אז שום אחרי שינה קלה ביום חמישי.. קמתי בבוקר מוקדם כדי ללכת לשוק. אמא תודה לאל קנתה קניות של עצמה ובדרך קנתה לי רגיעון... לקחתי אחת על הבוקר.. קנינו את כל המצרכים, חזרנו, התחלתי לנקות את המקלחת, לנקות את הארונות של המטבח בזמן שאמא שלי התחילה להכין חלק מהאוכל ואז לפני השינה לקחתי עוד רגיעון.. ותודה לאל הצלחתי לישון איזה שעתיים.
אמא אומרת שזה כנראה מכל הלחץ, זה כנראה הגיוני, בתקווה שזה יעלם בקרוב.
אז דניאל ואילונה הגיעו המתוקות, ואפילו הגיעו עם עוגת באוניז ממש טעימה, דיברנו קצת ואז נתתי להן את המתנה בלהכין איתי את הכדורי שוקולד (וכך לדעת את המתכון..) ואז נחנו קצת...
ולאט לאט כולם התחילו להגיע.. אני ממש נהנתי.. לראות את כולם כמובן שלא ראיתי הרבה זמן
האנשים הכי אהובים עליי בעולם הגיעו (למרות שכמה שייאווס איחרו, בחלקם התנקמתי אחרי זה.. טוב רק באחד)
צחקנו ולקראת הסוף התחלנו לשחק ספין דה בוטל, רק טיפה יותר מצונזר אבל עדיין יצא לדעתי מאוד מצחיק, לי אישית כאבה הבטן.
להלן תוצאות ממשחק ספין דה בוטל. ומה שהוא מלקק זה שוקולד.
בקיצר היה לילה ממש ממש כיף. הלכנו לישון באיזה 4... ואז קבנו ב11 וחצי כי אני הבטחתי לדניאל ואילונה שאני מוציאה אותן לים...
בכל זאת זו גם כנראה תהיה מההזדמנויות האחרונות שלי להיות בים ולהשתזף לפני החורף.
ובזאת נגמר הסופש.
יצאתי מותשת, ממש ישנתי כמו מתה כל הלילה ולקום ב12 היה לי ממש קשה ("אוקי עכשיו לפתוח עיניים... קדימה את יכולה, עכשיו להשאיר אותך פתוחות..." )
ועכשיו העולם האמיתי.. קורות חיים נכתבו. ועכשיו עבודה.
תאחלו לי בהצלחה.... =.='
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
