!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak

טוב אולי זה ישמע לכם הכי מטומטמם.

שאני בוכה מדבר כזה.

אמא שלי רוצה למסור את החתולות שלנו, היא אומרת את זה כבר המון המן זמן אבל הפעם זה נשמע רציני.

ביום ראשון היא תכניס אותן לרשימה של "יד שנייה".

וכן, זה גרם לי לבכות. למה?

כי לאנשים  יש אחים ואחיות ומשפחה קרובה מאוד, ולי יש את החתולות שלי.

פשוט למסור אותם זה אומר לבוא לבית באמת ריק.

כן, אמא שלי בבית, זה לא באמת גורם לי לא להרגיש בודדה פחות... במיוחד לא לאחרונה.

Everything's broken
But nothing really needs to be fixed
Everything I always say
I always contradict
Don't keep pushing me
Don't keep aching me
I know you love me, baby
But I don't want to know how

'Cause I want to be free
But there's still things I need
And I want to be free, oh, baby
Why's it so hard to understand me
I speak clearly
Just give me what I need
Oh, oh, no, no
Just give me what I need

Oh, yeah, oh
I'm tired of strangers always comin' 'round
I'm tired of all these favours
Cause I don’t know what they're about
I've gotta get away, oh
From these conditions
Why can't I just love myself enough?
Instead of looking outside
For what I should have inside
I wanna live in a world with
No mirrors, no sizes, no consequence and no prizes
No past, no future, no ages, no losers
No hate, no desire, no fate
All these shackles that I tied myself down with
They're weighing me down
I wanna fly away, fly away from here, so far
Just give me wings
Oh, God, why's it so hard, to be free?

And I just wanna
Just wanna be free
And I wish I wish I didn't depend on your love
I wish I loved myself enough

Somebody once told me
"You can't take nothing, nothing but your deeds"
I’m not proud of most of mine
That I still have a long way to find
And I'm going down that road so fast
I wanna be free, yeah, just
Just give me a ticket, baby
Oh, it's what I need
Take it all away from me
I wanna be, I wanna be free
Oh, oh, oh

And what if I gave up all those things that I need
That I think make me who I am
Why, yeah, oh

I'm so much love to give
We're all killing ourselves for
And you were late, you were late
Would someone help me please?
Will someone help me, help me?
And I wanna be free, free, yeah
Oh, yeah, just give me what I need
I wanna be free

אם מישו במקרה יצליח להוריד את השיר הזה שיגיד לי...

דיי אני לא יכולה עם זה יותר!~#~#~

תוציאו אותי מהבית הזה.... אני לא יכולה להיות עם אמא שלי כבר!~#~#

היא אומרת לי שהיא מתפרקת... תודה רבה

לך מותר לצעוק עליי כמה שבא לך ולדכא לי את החיים כל יום רק כי את מתפרקת???

אני לא הבן אדם היחידי שכועס פה!

לי לא מותר להיות כועסת מידי פעם??? במיוחד כשצועקים עליי כל יום??? את מצפה שאת תצעקי עליי רצח בטלפון ואז בבית תתנהגי כאילו כלום לא קרה?

2#^T%*&#%@^! AARRRGGGGG

דיייי אני לא יכולה יותר!!#

אני רוצה לא להיות בבית... אם לא הייתי כל כך עייפה כל יום מהבסיס הייתי חוזרת כמה שיותר מאוחר שאני יכולה

אני לא יכולה לחיות עם המתח הזה יותר. הוא מוחץ אותי מכל הצדדים.

ויש לי עוד דברים לחשוב עליהם! חוץ מאמא יש גם אותה וגם את העובדה שאניט פאקינג פוגשת את הסבא וסבתא השניים שלי בפעם הראשונה~!@$!#

אבל אין לי ברירה. כי אמא שלי מתפרקת ואני צריכה להיות איתה...

כי היא מדוכאת ומדברת על דוד אבי

ג'יפ,.. לא..ג'יפ...לא זה...ג'יפ....

וואוו... 5 דקות של שקט. השיחה הכי קרה שהייתה בינינו נראה לי

מעולם לא קלטתי באמת את המצב הכלכלי הגרוע של אמא ושלי כאשר היא ביקשה ממני שאני אלווה לה 2000 שקל מהחשבון שלי.

אמא שלי מעולם לא הייתה מבקשת את זה ממני.

הגבול שחשבתי שיהיה זה כאשר היא ביקשה ממני לדבר עם המשקית ת"ש ולבקש עזרה מהצבא. כשהתגייסתי היא ביקשה ממני במפורש לא לעשות את זה.

מאז הבקשה /תחינה הזאתי התחלתי לחשוב על דברים מטומטים שיעזרו לאמא שלי כלכלית

דברים שאף פעם לא יקרו כי אין דרך שיעשו.

אני חושבת על זה שאומר לאמא שלי לקנות ממש קצת אוכל שיספיק לארוחת צהוריים לאמא וערב קל לשתינו. "אני יכולה לאכול בחדר אוכל" אני אומר לה.

1. אמא שלי אף פעם לא תעשה דבר כזה

2. בזמן ההפסקה המוגבל שלי (חצי שעה) אני יכולה רק ללכת לחדר אוכל לאכול ביס ואז להיאלץ לחזור כי החדר אוכל רחוק. למרות שאין לי בעיה להוריד מכבודי ולבקש הפסקה ארוכה יותר כדי שאוכל ללכת לחדר אוכל.

אין לי בעיה באוכל שמה. אני יכולה לאכול וזה יחסוך כסף

חשבתי על למצוא עבודה. אבל כמובן גם עם זה יש לי בעיות

אני נמצאת בבסיס ליד קריית שמונה. אין שום משמרת שתתחיל לפני שאני אגיע לשם אלא אם כן הוא נגמר ב1-2 בלילה.

חשבתי על לעבור בסיס לקרוב לבית.. אבל דרך טופס העברה. עד שמשו יעשה עם זה אני כבר אשתחרר.. ודרך שמעון - הוא לעולם לא יעביר אותי מסיבה כזו ורק לבסיס טוב.

הגעתי גם למצב של הרעבה עד שאני אחזור הביתה אבל זה חסר טעם כי אמא תקנה אוכל בכל מקרה.

גם התחלתי להסתכל מהצדדים על דברים שאין לי.

איך אנשים טסים לחו"ל בלי לחשוב על חוב שיהיה אחרי זה, אפילו כמה פעמים בשנה, אפילו בהחלטה של דקה.

שיש רישיון... ומכונית אפילו... של ההורים או לא.

בלי דאגות ומחשבות מטומטמות כמו שלי בכלל.

ומדברים על אמא במובן אחר.

באמת תודה שהיא פשוט הסכימה להעביר את הדברים שלי על המתח בינינו כל כך בחזותיות מול מתן.

באמת תודה. לפחות מישו מבין למה אני לא יכולה להיות בבית.

למה אני מאוכזבת כשאני צריכה לעזוב את הלהקה. במיוחד כשהיא מסיימת מוקדם מהרגיל.

למה אני לא יכולה לסבול יותר את מצבי הרוח המשתנים שלה.

אפשר לדבר על זה.

אבל באמת תודה שהיא הראתה את זה מול חברים שלי. השפילה אותי והתייחסה אליי כמו מטומטמת.

אנחנו נוסעים למשפחה בפתח תקווה לסופ"ש.

האמת עד כמה שאני אוהבת אותם ואת התינוק החמוד שלהם.

אני רוצה להיות בבית.

לחשוב על זה שמכיוון שאני נוסעת בסופ"ש הזה אני לא אראה את החברים שלי 3 שבועות כי שבוע הבא אני סוגרת שבת ורק שבוע אחרי זה אני אראה את כולם.

אבל זה ישמח את אמא שלי.

היא מתה על העובי הקטן הזה.

זה לא שאני רק רוצה לבכות בכללי. כי אני לא מצליחה

הספציפיות היא שאני לא יכולה לבכות לבד. אני שונאת לבכות מול אנשים (במיוחד בן אדם ספציפי).

אני לא אוהבת להכפות את הדיכאון שלי על אנשים.

אני מעדיפה לבכות לבד.

רק שאני לא מצליחה.

סורי על החפירה

דיייי!

אני לא יכולה להיות בבית הזה יותר!!

יש יותר מידי מתח ביני לבין אמא שלי שאני לא יכולה לסבול אותו!

אני לא יכולה עם זה שאני כל הזמן מרגישה שהיא מעוצבנת עליי ואני פוחדת לדבר איתה או להיות איתה באותו חדר כי מה שאני אומר יפעיל טריגר והיא תתחיל לצעוק עליי פתאום!

אני כל כך התאמצתי לא לבכות מולה. לצאת מהחדר לא יכולתי כי היא רק תמשיך לצעוק ולרדת עליי. אז פשוט שמתי את היד על הפנים ובכיתי בשקט עד שהסדרה נגמרה או שהיה לי תירוץ אחר לקום: לשטוף את הכלים.

על מה כבר דיברנו?

ראינו עקרות בית נואשות והיה שם קטע שהאבא מירב עצבים הטיח את הבן שלו אל הקיר והתחיל לטלטל אותו עליו.

נכון. מה שהבן אמר ועשה היה לא בסדר... אבל אמרתי שאיך שהאבא הגיב לכל המצב היה ממש לא לעניין.

אמא שלי פתאום מתחילה להרים את הקול שלה עליי ואומרת שכל הילדים הם כפויי טובה להורים שלהם, עושים בשבילם הכל ואז הם משליכים אותם לחרא...

וחזרתי שמה שהבן אמר בהתאם לנסיבות היה ממש חרא אבל אלימות זה ממש לא לעניין..

ואז היא פתאום מתחילה לצעוק עליי שלתת "כאפה" לילדים מידי פעם זה בסדר... כאילו זה לא מגיע להם לפעמים ואז היא פתאום צעקה עליי על זה שלא רחצתי את הכלים בלילה והתחילה לרדת עליי.

דיי נמאס לי

אני לא יכולה להיות יותר בבית ככה. יותר מידי מתח שאפשר להרגיש בו אפילו כשהיחסים שלנו טובים.

אבל אין לי בדיוק לאן ללכת

1. אמא שלי מדוכאת ואני לא אשאיר אותה לבד

2. אני גם ככה עייפה רצח כי אני קמה כל כך מוקדם בבוקר וחוזרת מאוחר מתה מעייפות שאין לי כוח לזוז לשום מקום

3. מקודם הלהקה הייתה המפלט שלי אבל עכשיו עברנו בבסיס לשעון קיץ. משתחררים שעה מאוחר יותר. מה שמשפיע על כל העיניין.

אז אפילו את זה אין לי.

אני מנסה לפתור את זה לפחות.

אבל המפקד שלי כבר מנפנף אותי כבר כמה ימים, וכל יום שבו הוא מנפנף אותי זה עוד יום שבו אני שוב צריכה לקום ב5:20 ולשרוד את היום איכשהו.

אני מרגישה כמו בסדרה בנות גילמור.

שיט. 

הראתי את הקליפ של השיר של לינדסי לוהן (conffesions of a broken heart - ראו פוסט קודם) לאמא שלי.

טעות גדולה!

היא הצליחה להבין שאהבתי את השיר והתחברתי איו מאוד בגלל האבא הטיפש שלי.

מאז היא מנסה לשכנע אותי ללכת למן יוצעת/פסיכולוגית (משהו לא מוגדר..) "שתעזור לי לקבל את הכלים בעזרתם אני אוכל להתמודד עם המצב" שכן היא מאמינה שלטמבל יש בעיות חבריות.

WWTTFF??

1. אני מתמודדת עם זה בסדר גמור. בינתיים. יש לי את החברים שלי שאיתם אני יכולה לדבר.

כאשר היא מזכירה את היום שבו הטמבל ימות ואני אל אזכה לראות אותו לא בדיוק יצא לי להגיב על זה - מה אני כבר יכולה לומר?

חוץ מזה אני לא יודעת למה. אבל אני שונאת פסיכולוגים/יועצים. אני שונאת את המחשבה של לדבר עם מישהו זר שהוא חושב שהוא יודע הכל על החיים שלי ופתאום לדבר איתו על הבעיות האישיות שלי שאני אומרת לחברים שלי, שיצא לי זמן להכיר אותם ושאני מחבבת אותם.

2. למה אתם חושבים שאני פאקינג הולכת להתאמץ בשביל הבן אלף הזה? הוא צריך להתאמץ בשבילי!! גם אם "יש לו בעיות חבריות".

היא הזכירה את זה כשהיא קראה את הדף עמדה שלי על הפרוייקט באומנות (שהוא על שקר.. אני לא ארחיב על זה עכשיו) שגם אותו היא כנראה הבינה כי

עכשיו היא עושה לי מניפולציות של "תעשי את זה בשבילי". עד כמה שאני אוהבת אותך אמא - אני לא עושה את זה! 

וגם היא אומרת לי "רק תקשיבי... את לא חייבת לומר שום דבר"

מה את רוצה שאני אשב עכשיו סתם פאקינג חצי שעה ואקשיב לבולשיט כמו מטומטמת???

גאאאדד....

אם היא תמשיך עם זה החשק שלי להיות בבית ירד.

עוד 16 ימים יומולדת 18!!!!!

בינתיים אין לי רעיון איך לחגוג חוץ מהמסיבת פיג'מות המסורתית שלי.

יש רעיונות?