לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak


For a Pessimist, I'm Pretty Optimistic

Avatarכינוי: 

בת: 34

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: !!!!. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סמל, כנס משתחררים, סטירות וניתוחים


טוב יאללה. עוד שלושה חודשים, זהו קיבלתי סמל..

הייתי בכנס משתחררים. חוויה די מטומטמת האמת.

בהרצאה היחידית שהייתי בה בטקס דוכאתי כהוגן כי הם הראו סרט על חייל שהשתחרר אבל לא הצליח למצוא את עצמו באזרחות וכל הזמן היה בחו"ל ואז הוא גילה שכולם כבר בעסקים מצליחים ובלעע... דיכא אותי כי אני לא לגמריי סגורה על עצמי.

יודעת רק שזה בנושא רפואה. אני לא חושבת שאני רוצה להיות רופאה. אני יותר בכיוון של רפואת חירום. ולכן עניין אותי מאוד הלימודים של פאראמדיק+אחות באסף הרופא... אבל הבעייה היא כשאומרים את זה לרופאים שאת עובדת איתם והם אומרים שזה לא משו ואני צריכה להיות רופאה וזה סתם מדכא אותי..

אחרי זה נכנסנו ל"תערוכה" של דוכנים של כל מיני הטבות של משתחררים. וזה בעצם אולם מלא באוכלי נבלות שמתנפלים עלייך ב"את מעוניינת בשקר כלשהו? רוצה לשמוע על בלה בלה?" פאק אני רק רציתי לצאת משמה.. -.-'


ביום שאני וקרין קיבלנו סמל, היא אמרה לי,"אנחנו קיבלנו סמל וכשנשתחרר נשרוף את המדים אבל אינה תשאר תמיד עם הסמל והמדים" וכמה נכון זה...

גם כן היא הייתה אמורה להשתרר לפני שבוע.


וואו יש אנשים שבאמת צריכים לקבל סטירה מצלצלת של התעוררות. ומסיבות שונות.

יש אנשים שפשוט צריך לומר להם מה אני באמת חושבת, אבל הצינזור הפנימי עוצר אותי. ואולי במקרים מסויימים באמת כדי לפני שזה יפגע בי.

 

אבל יש פעמים שאני לא אומרת לאנשים שהם מטומטמים כי ככה אני..

 

גם כן. המטומטמת עם הפה הגדול שלה, שכבר סיבכה אותנו בצרות כשהאריכו את זמן היציאה שלנו ואת היציאות המוקדמות שלנו רק כי היא אמרה שהיא יוצאת כל יום ב-3 (כשהיא גרה 5 דקות מהבסיס???)

אבל הפעם... זה היה בשיחה עם הסמרפ.. והמטומטמת הזאת אמרה "כיף לי פה והכל אבל אני מרגישה שאנחנו לא מגובשים.. וכולם מרכלים על כולם"

טוב אז 1. מרכלים על כולם? אולי הגיע הזמן שתסתכלי טוב במראה!

2. לא מגובשים? פאק את יודעת מה זה גרם??

בגלל זה הולך להיות לנו שבוע חינוך מטומטם באיזור נידח ליד פאקינג באר שבע!!~!~! ואתם יודעים על איזה תאריך זה יוצא? זה יוצא על היומולדת של אינה.

כוס אמק@!~@ אני וקרין רצינו לעלות לקבר ליומולדת שלה.

ועכשיו אפילו את זה לא יהיה לנו כי אנחנו פאקינג ניפול לידיים אחת של השנייה ונדבר על ערכים ומי יודע מה בדרום אי שם סוף העולם שמאלה.


טוב ולפחות לסגור את הפוסט חפירה עצבים הזה בנימה טובה...

עבדתי היום עם הכירורג.. והאחד החמוד לא העצבני והמגעיל... והיה ממד מעניין!

הייתה אחת עם גוש/גולה כזה בשוק שלה.. אז הוא ניתח את זה ואשקרה יצא משם מן גולה לבנה כזאתי קטנה שמבתסר שזה היה התקשרות סידן.. אבל פאק זה היה ממש מגניב..כאילו זה יצא משמה כמו חצקון חחחח, כן אני יודעת שאני מגעילה אבל אני צהובה רצח בעניין הרפואה...

וגם הוא נתן לי לעשות ניתוח היום! D: טוב שזה לא שחתכתי משו... זה לא היה תקין במיוחד

אבל יצא לי לעקור ציפורן שלמה! חה חה זה היה מגניב.. אבל מסכנה הבחורה לא יהיה לה ציפורן בבוהן הרבה הרבה זמן...

 

טוב הפוסט נגמר בנימה טובה לי אבל מגעילה לכם... לא נורא... תהנו מהבחילות וההקאות שלכם. אולי תקבלו גימלים בביקור רופא P:

שבת שלום.

נכתב על ידי , 23/7/2010 20:26   בקטגוריות כוססאממקקקקק!!!!, צבא, שחרור קיטור, פסימי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נפרדנו ממך רשימית, אינה.


היום נפרדנו ממך בצורה הרישמית, אפשר לומר שנפרדנו מה"קליפה" שלך. מכיוון שאני מאמינה שתהיי איתנו לנצח, מסתובבת בינינו ומצחקקת על השטויות שאנחנו עושים.

הרגשתי שהיית איתנו בלוויה. מכיוון שהרוח, שנשפה חזק לפני ואחרי, עמדה בשקט למשך כל אורך הטקס.

היה חם, וכל הזמן דחפו לי בקבוק מים מגעיל לפה, אפילו ימית איימה עליי מתישו בטקס שהיא תוציא אותי משם.

 

אני הייתי יחסית אדישה עד שראיתי את הארון בו היית לראשונה. אני הייתי בשוק. עוד חשבתי, לא הוא ריק... היא תהיה שם אחרי זה...

אבל שוב, מאוד הצחיק אותי הגודל של הארון.. את בטוח נכנסת רק לחצי ממנו...

לא לדבר על זה שאני בטוחה שהיית צוחקת עליי לכל אורך הטקס... הכריחו אותי לבוא עם הנעליי בקו"ם החצאיות הנוראיות האלה... כדי שתהיה אחידות בין הבנות שמחזיקות זרים.

בפעם האחרונה שנעלתי את הנעליים האלה הייתה כשהגעתי למרפאה.. והיחידים חוץ ממני קרין וחנן, שראו אותי, או השתחררו... או את, שלקחת איתך את הסוד לקבר.. חה.

 

היה קשה, קשה מאוד, לעמוד שם עם הזר, ולשמוע את כל הסובבים אותך בוכים ואת לא יכולה להצטרף אליהם, ברור שבכיתי, אבל נאלצתי להיות חזקה... מכיוון שהייתי ממחזיקות הדגל והייתי מאלה שקוראים דברים עלייך.

 

אני בטוחה שהיית בשוק כשראית שהיו שם כל כך הרבה אנשים. אבל אני יודעת שאני לא בשוק. אנשים רק רואים אותך ומתאהבים. רואים אותך ומחייכים. מתחברים.

מה שמסביר את העובדה שכל בן אדם שדיבר עלייך בטקס, לא שכח להזכיר את החיוך ואת הצחוק שלך, שהם כמובן חלק בלתי נלקח ממי שאת.

הכי התרגשתי מהדברים של מור. האחות שלך, חוץ מאחותך האמיתית כמובן. היא כל כך תיארה אותך טוב, כל כך תיארה את המצב בלעדייך....

 

יצא שאני הקראתי את רוב הדברים במה שאני וקרין כתבנו.. היה לה קשה, אני איכשהו הצלחתי להישאר חזקה בשביל שתינו

הינה מה שאמרנו, עכשיו הגירסה הזאת תשמחי לדעת, לא מצונזרת... המפקדים לא אהבו להזכיר שהחיילת המצטיינת שלהם נכנסה לריתוק חחחח

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

קרין: את אינה פגשנו כשהגענו יחד למרפאה בפעם הראשונה.
היינו מאוד ביישניות והיא הראשונה שאליה התחברנו, כבר אז הרגשנו שפגשנו מישהי מיוחדת שתמיד מחייכת ומאירה את החדר.
כמו שיערה אומרת – היא השמש הפרטית שלי
ירדן: אינה ואני הכי התחברנו בזמן הריתוק שלנו יחד, יצא לי להכיר אותה יותר מתמיד.
לא היה יום שבו לא צחקנו ביחד מהשטויות שעברנו באותו היום.
קרין: באחת השבתות של הריתוק, שסגרנו ביחד, אינה, ירדן, קסניה, מאשה ואני.
כל השבת שיחקנו רק טאקי, ולה אף פעם לא נמאס, למרות כל ההפסדים.
ירדן: אני נזכרת, איך תמיד יצא שאני הכנתי את האוכל לשתינו, ואני זוכרת שתמיד אמרתי לה "איך תסתדרי בלעדיי?". ועכשיו כל שאני חושבת זה -  איך אסתדר בלעדיה?
קרין: חודש לפני שנכנסתי לבית מרקחת, כשאינה ואנה רצו שאכנס, זה עוד לא היה רשמי ובטוח. באחד הימים, מרסלו אמר לי שבאחד במרץ אני נכנסת לבית המרקחת. אנה ואני החלטנו להפתיע אותה ולא לספר לה, כשהיא גילתה היא החלה לשפוך עלינו מים ולצעוק "אמרתי לך! אמרתי לך!"
מאז שנכנסתי, אין יום שהתחיל והסתיים בלי חיוך וצחוקים.
ירדן: תמיד כשרציתי מקום לנשום, ידעתי שהמקום בשבילי הוא בית המרקחת, שם תמיד יהיו צחוקים או אנשים לחבק בעת צרה (גם אם הן לא רוצות).
במקרים בהם היה מוזיקה, היה פשוט כיף לשבת ולראות את אינה רוקדת בין ניפוק לניפוק.
קרין: אינוש יקירתנו, נקטפת, כפרח אסור, בטרם עת
ירדן: אומרים שאלוהים רוצה את הטובים לצידו, אין ספק שהוא לקח מאיתנו את ההכי טובה.
קרין: מקוות שנתן לך את המקום הכי טוב, מלאכית קטנה
אוהבות ומתגעגעות לעד, לעולם לא נשכח.
קרין וירדן.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
לאחר מכן, כשכולם סיימנו לדבר, התחלנו להניח את הזרים. אז באמת יצא לי לראות את איפה שהניחו אותך, כי עד אז הוסתרת על ידי כל המפקדים.
ואז ברגע שלקחו ממני את הזר, כבר לא הרגשתי שאני צריכה להחזיק את עצמי חזק שאני לא אבכה בהיסטריה באמצע הטקס, ברגע שלקחו ממני את הזר, הוסר ממני האחריות, והתחלתי לבכות באמת, סורי על זה, פשוט לא יכולתי לעצור את עצמי, החזקתי את עצמי יותר מידי זמן.
ותאמיני או לא, כשתירצה הקבנית שאנחנו כל כל אהבנו להקליד לה את המפגשים שלה (לא...-.-'), זה היה באמת טריגר שגרם לי לבכות חזק.

לאחר שהטקס נגמר.. נשארתי שם כי רציתי להניח אבן.. שתדעי ששמתי שתיים מכיוון שאמא שלי ביקשה לשים אבן בשמה גם, היא ממש אהבה אותך, למרות כשחושבים על זה- מי לא?
לאחר כמה דקות שישבנו בצל בצד.. וניסו לדחוף לנו עוד מים לפה.. חזרנו אילונה, דניאל ואני לקבר שלך, היה נחמד במובן מסויים לעמוד ליד הבנות איתן בילית את היום האחרון שלך.
היה לי ממש טוב לדעת, שביום הזה סוף סוף הלכת לים, אפילו דניאל אמרה לי שדיברת עליי כשעברתן ליד הבית שלי בדרך לים, איך את מקנאה בי שאני גרה כל כך קרוב לשם.
אני זוכרת איך באת אליי לחגיגה של יום שישי ה13 אצלי בבית, ותכננו ללכת יום אחרי זה לים, אבל היה קר מידי ובסוף לא הלכנו. רציתי שתבואי אליי מתישו לסופ"ש שנעשה חוויה מתקנת, במיוחד כי לא יכלת לבוא למסיבת יומולדת שלי כי לא הרגשת טוב.

מהיום האחרון..בים..

ועכשיו כל מה שנותר זה הכאב, הגעגוע, והזכרונות עלייך.

לא הלכתי אלייך הביתה היום לאחר ההלוויה, אני מצטערת, אבל לא הרגשתי עוד מספיק חזקה בשביל זה, סיימתי את המצבר שלי...
חשבתי שאם אני באה לשם עידוד וחיזוק, אני צריכה להיות חזקה בעצמי ולהראות ככה... לא לדבר על זה שגם כל רגע יכולתי להתעלף מעייפות כי לא ישנתי איזה 24 שעות או יותר...
אבל אל דאגה.. .אני הולכת מחר, אני אהיה שם כל היום... אני חוששת שביום שלישי אני לא אהיה, זה היומולדת של אמא שלי, אני בטוחה שאת מבינה.
אבל לאחר החג אני בטוח באה ביום חמישי, בשעה כזאת או אחרת..לא אכפת.. העיקר שיהיה לי הסעה למקום שממנו אני לא אצטרך להתקיים רק על 361.

לאחר מכן אמור להיות הסיום שבעה.. ה.. גילוי מצבה? אז אני מניחה שאז אני כבר אביא לך לקבר את המתכון של המוסאקה.. אחרי הכל הבטחתי שיהיה לך אותו..
ואני מתכננת מתישו לעשות מפגש אולי בין הבנות ולהכין כדורי שוקולד.

ולסיום, לשיר לך שיר שסבתא שלי שרה לי, ואני שרתי לה בסוף, ועכשיו אני אשיר לך. כי אין משו יותר נכון עלייך - שמש פרטית של העולם.

You are my sunshine, my only sunshine
You make me happy when skies are gray
You'll never know dear, how much I love you
Please don't take my sunshine away



נכתב על ידי , 16/5/2010 18:03   בקטגוריות tiredness, כוססאממקקקקק!!!!, צבא, פסימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אינה את תחסרי לי


טוב חשבתי לכתוב מכתב לבחורה מאוד מיוחדת שמעכשיו תחסר לי לעולם.


לעולם לא חשבתי עלייך באותה הסצנה כשאמרו לי על תאונה כלשהי בין אוטובוס 361 למשאית. חשבתי על חברים שלי שנסעו הבייתה.

ידעתי שקיבלת ביום רביעי ג' הכולל את יום חמישי, ואפילו דיברת איתי ביום רביעי (בפעם האחרונה) על איך זה שלא נעים לך מקרין, שתשאירי אותה לבד בבית מרקחת.

ואז,עם תחילת הסגירת שבת שלי, פתאום גיליתי שכן היית על האוטובוס, ליווית חברה להפנייה, למרות שהיית אמורה להיות בבית ולנוח, ואז משם לקחת את האוטובוס הביתה.

אמרו משו על זה שהפצועים בינוני/קשה הם אלה שמועברים לרמב"ם, ושאת שם.

עוד החזקתי את עצמי בידיים, אמרתי לעצמי, בסדר,יטפלו בה ויהיה בסדר.

ואפילו ראיתי בטלוויזיה שמספר ההרוגים לא עלה יותר מ5, וזה אומר שלא נוספו חדשים, שאת לא אחת מהחדשים.

אז הכנתי אוכל, הייתי חייבת לעשות משו, אפילו הרגעתי את יערה בטלפון, ששמעה שמועות על מה שקרה לה והתחילה להלחץ.

 

ואז גיליתי שבאמת את לא מההרוגים החדשים. את כבר היית מההתחלה מהישנים. וכל מה שיכולתי זה לבכות, ובין נשימה לנשימה לספר לשאר.

איך זה הגיוני???

כל מה שאני חושבת זה שהיית אמורה להיות בבית...

רק לפני שנייה ראיתי אותך, ואת צחקת והתנהגת מצנצנת כרגיל... מדברת עם שושקליי...

אחרי כמה זמן המחשבות עברו טיפונת לעובדה שכאב לי ממש הראש והעיניים מירוב הבכי.

עברו שעות ואני יושבת ובוכה או בוהה בקיר בבוטקה ליד השער, מידי פעם מגיע מישו, אחרי כמה זמן מגיע המפקד, לוקח כסאות לבית שלך והולך.

מרסלו בכלל היה צריך ללכת לחתונה. הוא אפילו התקלח בבסיס, לבש בגדים יפים וחיכה שיאספו אותו, ואז 40 דק לאחר שהלך הוא מתקשר אליי שאפתח לו את השער במהרה, מירוב שהיה כל כל לחוץ, הוא החליף את הבגדים שלו למדים בחוץ ולא הלך לשירותים כדי להחליף, ובדרך החוצה אומר לי שהוא לא יכול לומר לי כלום עכשיו, ויאמר כשזה יגמר.

 

הזמן עובר, ואני יושבת, לא מסוגלת לשתות, אולי כוס קפה כי חשבתי שזה יעזור לכאב עיניים, ולא מסוגלת לישון.

רק רואה את ויקה מעשנת וחושבת לעצמי, אולי אני אנסה אחת. רק הפעם. נראה אם זה באמת ירגיע אותי קצת.

תהיי גאה בי. איכשהו הצלחתי להחזיק את עצמי מלבקש ממנה סגריה.

 

מתישהו החלטתי להיכנס לחדר כדי שויקה ופאני יוכלו ללכת לישון, כי הן השגיחו עליי.. פשוט שכבתי על המיטה ושתי את האמ פי על ווליום חזק, כך שכל מה שיכנס לראש שלי זה המוזיקה, ולא תמונות רעות או זכרונות ממך. אולי נרדמתי לשעה, ואז קמתי ב6 בבוקר והתארגנתי על עצמי.

אחרי כמה זמן.. כל שאר המרפאה הגיעה, היה בכי.. אני ניסיתי לנתק את עצמי עם כל זה כי ברגע שקמתי הייתי מחוברת לאמ פי שלי... הווליום מעולם לא היה כל כך גבוה.

הייתה שיחה מטומטמת של המר"פ שלכאורה הייתה אמורה לעודד, אבל בעצם הייתה מלאה בקלישאות ומשפטים מטומטמים שלא באמת עוזרים.

חילקנו תפקידים ללוויה שלך, צריך להיות טקס מכובד, הכבוד האחרון בשבילך, לפי דברי המר"פ...

אני ועוד 9 בנות, ביניהן יערה, רעיה, רעות.. תשמחי לדעת שכולנו נלחמנו קשה שלא יהיו בנות מסנט ג'ין בתפקיד זה.. כי זה היה אמור להיות תפקיד רק שלהן (יענו שיהיה לנו יותר קל). תדעי שאני ויערה צעקנו עליהן. לא היינו מסוגלות לחשוב על מישו זר שמביא לך זר.

 

משם, הלכנו אלייך הביתה. מרסלו הביא לשם ציוד חד פעמי נראה לי. זה היה אני, יערה, קרין, רעיה, אתי, נטלי, אנה, דן, נרקיס ומיטל.

דבר ראשון שעשיתי זה לחפש את מור, חברה הכי טובה שלך, וגם ידידה שלי. דור, חבר שלך, בדיוק יצא לנשום אוויר בחוץ.

תדעי שמור התקשרה אליי למירס ביום חמישי, רצתי על ההליכון, זה היה בסביבות 5 וחצי אחרי הצהריים... מי שזה כנראה קרה.

היא שאלה אם יש לי את הפלאפון של אילונה, לא הבנתי למה היא צריכה.. אבל הבאתי לה. עכשיו אני מבינה. היא לא תפסה אותה בפלאפון כשהיא שמעה אז היא התקשרה אליה כי ידעה שהיא איתך.

 

אני חייבת לציין שהחדר שלך בדיוק כמו שחשבתי שהוא יראה, פשוט וחמוד - כמוך.עם בובות קטנות פה ושם, דברים שאת אוספת, תמונות עם חברות.

אחרי שהיינו שם כמה זמן וישבתי קצת עם מור, הלכנו לנחם את אמא שלך, אמרתי לדור שלום ואז חזרנו לבסיס. הנסיעה חזרה לבסיס הייתה יותר שקטה מהנסיעה אלייך הביתה.

משם נסעתי הביתה.

 

ועברו לי ביום הזה כמה מחשבות.

זכרונות טובים עלייך, בעיקר הריתוק 28 יום שלי ושלך ביחד. אני מרגישה שהריתוק הזה היה הדבר שהכי חיבר בינינו, למרות שהתחברנו מקודם.

אני נזכרתי איך תמיד הכנתי לך אוכל ואמרתי לך בצחוק "אינה, מה תעשי בלעדיי?". ועכשיו אני חושבת מה אני אעשה בלעדייך.

נזכרתי בתמונה שלנו מהתרגיל רפואה, איך קפאנו בהתחלה מקור כי דימה הטיפש לא סידר לנו חדרים, ואני חיבקתי אותך בחיבוקי הדוב שלי.

נזכרתי איך את אוהבת את הכדורי שוקולד שלי. ואיך כשהכנתי קופסה לאנה, כמתנת שחרור.. את אכלת 3 כדורים ברצף אחד אחרי השני לפני שעצרתי אותך. ואיך שלא יכולת לבוא למסיבת יומולדת שלי כי עשית עקירה באותו שבוע ועדיין לא הרגשת טוב, אבל הצלחתי לשמור לך כדור שוקולד אחד.

גילתי גם מאוחר יותר שאמרת ליערה שתאמרי לה את המתכון לכדורי שוקולד ולא אמרת בסוף. בוגדת.

אני חושבת להכין לשבוע הבא כדורי שוקולד למר"ג. במיוחד בשבילך. אולי אני אביא גם לבית

נזכרתי איך אהבת את הספגטי ברוטב עגבניות שאני מכינה, ואיך בכל יום ראשון חיכית לזה, ואם לא הבאתי ספגטי באותו יום היית עושה פרצוץ.

נזכרתי איך שכחתי בסוף להביא לך את המתכון למוסאקה שאת אוהבת כל כך. אני חושבת שאני ארשום את המתכון בכל מקרה ואבדוק אולי אני אמצא דרך להביא לך אותו בדרך כלשהי.

 

ביום ראשון ההלוויה שלך.ועכשיו השבוע הקשה של השבעה. אני לא מחכה לזה. אני עוברת עכשיו גלים של עיכול המצב.. שוב בכי היסטרי. הרגעות. ואז שכחה לזמן קצר. עד שאני מעכלת את זה שוב.

אני רק חושבת, עם מי אני אנצנץ? מי יצבוט לי את התחת או את הציצי כבדיחה? ממי אני אשמע "שושקליי קטני"? את מי אני אראה בבית מרקחת חוץ מקרין כל בוקר?

 

אינה את לא תאמיני עד כמה את חסרה לי וכמה אני רוצה לומר שלום כמו שצריך, כי ביום רביעי כשדיברתי איתך לאחרונה, לא יצא לי לומר שלום, פשוט רצתי לאוטובוס.

 

אני מקווה הנהג הבן זונה הזה ירקב בכלא ולא יקבל רק כמה שנים. אני מקווה שהוא כועס על עצמו ומתחרט עד שברון לב. עד התקף לב מצידי.

בינתיים, אני לא מתקרבת אפילו צעד לקו 361, אפילו אם הוא יביא אותי יותר מהר הביתה.

 

אני אוהבת אותך אינה, ואת תמיד תשארי בליבי, ביחד עם ההודעת אסמס ששלחת לי ליומולדת שלי.

"ירדנה יקירתי שיהיה לך המון המון מזל טוב, מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, תמשיכי לנצנץ ושהשיאונס לא יצא ממך אפעם

מבטיחה חיבוק כשאחזור"

יהי זכרך ברוך אינה, אוהבת אותך

 

Where did I go wrong, I lost a friend

Somewhere along in the bitterness

And I would have stayed up with you all night

Had I known how to save a life

נכתב על ידי , 14/5/2010 22:46   בקטגוריות tiredness, כוססאממקקקקק!!!!, צבא, פסימי, שחרור קיטור  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צבא... למה אתה כזה מטומטם????@#!


פאקינג שיט!!!

כמה כבר אפשר לסבול?

אני גם ככה מגיעה מוטשת כל יום לבסיס... ועכשיו הם רק הגזימו עוד יותר...

 

בכלל איזה פקידה מטומטמת שיש לה יציאה מוקדת ב3 (מה? את גרה בקריית שמונה שזה איזה 5 דקות מהבסיס ואני גרה שעתיים וחצי משם ולך יש יציאה מוקדמת???) אמרה לסמרפ שהיא יוצאת כל יום ב3 הביתה...כמו מפגרת... כי הפקודה יענו אומרת שאנחנו אמורים לצאת כל יום ב5 וחצי...

אז הסמרפ התחרפן כמו התינוק שהוא.. והחליט להעביר את המסדר שלנו מ4 ורבע ל5 וחצי... ועם זאת לבטל את כל היציאות המוקדמות, וגם לאלה שיש להם ת"ש.. לא לדבר על ההגעה המאוחרת שקיבלתי ל8 וחצי (ותודה רבה שקיבלתי את זה באמת..)

 

אז מה? אתה לא מתחשב בכלל שיש לי שעתיים וחצי נסיעה כל יום? כאילו אני אקח את האוטובוס של 5 ו40 (אם אני אתפוס אותו) ואגיע באיזה 8 וחצי 9 הביתה?

כאילו.. תקשיב.. אני לא תינוקת יותר.. זמן החיים של "לאכול, להתקלח, לחרבן ולישון" עבר מזמן!!!

ואני גם ככה קמה ב5 ו40 כל יום, עם הגעה מאוחרת... אז אתה רוצה באמת שאני לא אצליח לתפקד שאני אגע מאוחר מאוד הביתה ואקום באיזה 5 בבוקר???

מי עושה את זה???

 

ושתבינו, אין לי בעיה לעשות בסיס סגור, באמת שאין לי.

אבל לפה מגיע עוד בעיה.

יש עוד אנשים שחושבים כמוני.

יש לנו רק את החדר חובש תורן שיש בו 2 מיטות קומותיים ואחת באמצע... בקושי מזרנים.. בחדר בגודל של מכונית.

לאיפה כולם יכנסו? עוד כשאמור להיות חובש תורן וסייעת תורנית....

אז יש את החדר אוכל שאפשר להכניס אליו את המיטות של הבנות ואז הבנים ישנו בחדר חובש תורן כי הם רק שניים

אבל פה עוד בעיה! אי אפשר בנים ובנות ישנים ביחד תחת אותה קורת גג... חס וחלילה נעשה איזה אורגיה בחדר אורולוג..... -.-'

אוקי.. אז מצאנו עוד פיתרון - תביאו קרוואן! אפשר למצוא מיליון כאלה בצבא... ואז הבנים ישנו שם ולכולם יהיה מקום.

אבל לא~!@~#~$~@# כי הדבר הזה לא בטיחוני ובלה בלה בלה - תרגום. הדבר הזה יכער את הביניין החדש.

 

ויש להם פיתרון אחר להביא לנו לבעיה שלנו???

לא!!!

הם אומרים.. "לא אוהבים? אז תחתמו טופס 55!!! תוצאיו גימלים!! תצאו מהצבא@~@ תראו שאכפת לי..."

 

אבל אני לא רוצה לעבור לבסיס אחר... מה עדיף לי לעבור לבסיס שהוא קרוב יותר אבל אין עבודה בכלל והאנשים חרא...

אני אהיה עוד יותר אומללה מזה!!!

זו פעם ראשונה שחייל בבסיס פתוח מבקש לעשות בסיס סגור והמפקדים לא עושים עם זה כלום...

 

ועל כל הצרות שלי.. אחרי שהבכי כבר הרס את כל העיניים שלי, אני מוטשת מעייפות ובאמת, שנמאס לי כבר...

צועקים עליי "למה את לא צועקת ומדברת בשם עצמך?? את צריכה לצעוק יותר שישמעו אותך תעשי סצנה.."

וכן, אני באמת אומרת צועקים עליי... כאילו לא היה לי מספיק רק לאחרונה גם ככה..

 

התשובה שלי.. כן!!! אני כן אומרת את זה!!! אני כן מדברת בשם עצמי!!! אבל לא מבינים...

ולעשות סצנה?

בקושי יש לי כוח לקום בבוקר ולעשות דברים אחרים ואת רוצה שאני אוציא את טיפת האנרגייה על ללכת כדי שאני אצעק כמו שצועקים עליי?

לא!!!!אין לי כוח לזה. אין לי כוח לכלום.

אני מוטשת וזאת עובדה.

אני מוטשת להילחם כבר.

תנו לי לעשות את מה שאני כן מסוגלת לעשות בינתיים...

נכתב על ידי , 9/3/2010 23:15   בקטגוריות שחרור קיטור, צבא, כוססאממקקקקק!!!!, דיייייי!!!#$%@%@, tiredness  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המשפט.


כל מה שיש לי לומר על היום הנוראי הזה הוא שהוא בדיוק איך שציפיתי שהוא יהיה - חרא.

הדבר היחידי שניחם אותי ביום הזה שזה יהיה בתקווה שהיום האחרון שבו אני אתעסק בכל החרא שקשור ל"אבא" שלי.

אז שהו.

כמו שאמרתי.

הגורל אוהב לומר לי כמה אני טועה.

לא רק שכל החרא הזה לא הסתיים היום כמו שקיוויתי.

הוא גם נדחה לעוד כמה חודשים.

העו"ד דין החכם מאוד שלנו, שכח להוסיף טפסים (חשובים) לכל התביעה שמוכיחים בעצם שאמא שלי מובטלת ושאנחנו במצוקה כלכלית.

אז כל החרא הזה יגישו שוב לשופט רק בדצמבר... ורק אחרי זה ידברו על דיון חוזר.

וצריך להוסיף.. שהשופט ממליץ בחום(=אומר, מחייב) שאני ויורם נלך לייעוץ משפטי שמטרתו תהיה לנסות לחדש את הקשר שלנו ואז אולי בכך לעזור לכל ההליך המשפטי.

מה שבדוגרי אומר שאני אהיה חייבת לראות את יורם הזה כל כמה זמן ופשוט לדבר אל הקיר כל פעם מחדש. דבר שבתכלית ממש לא מתאים למצב הנפשי שלי כרגע.

 

מה שמאוד לא היה לי מובן בכל המשפט הזה... שעכשיו העו"ד של יורם טוען שכל הקטע שהוא לא היה בקשר איתי 18 שנה הוא בכלל לא רלוונטי.

1. WTF? זה הכי רלוונטי שאפשר!

2. הטענה היחידית שלו קשורה לעובדה שאנחנו לא בקשר, ובמיוחד על זה שאני לא רציתי קשר... עכשיו הוא טוען שזה לא רלוונטי???????

 

וההודעה שבה הוא בעצם "התגרש ממני", שהוא טוען שלא הייתה ולא נבראה, אז אמא בעצבים אחרי המשפט הראתה לעו"ד את זה.

ולבן זונה התירוץ היחידי היה "אה, כן, זה אחרי שרבנו" חחח מה?! כנראה פיספסתי את הריב מכיוון שאמא שלי שולטת לי במוח.


אמא שלי לא יודעת איך היא הולכת לשלם את השכר של החודש הבא. אם היא לא תקבל עזרה בשילום של שכר הדירה אנחנו נצטרך לעבור לדירה זולה יותר.

היא אומרת לי שהיא מרגישה כישלון, ומרגישה עכשיו עוד יותר כישלון כשאני אומרת לה שאני ממש צריכה למצוא עבודה.

 

וגם כן,  הבן זונה הזה בא אליי אחרי המשפט ואומר לי שהוא כן רוצה להיות בקשר.

אני אומרת לו שגם אני, אבל לא דרך מטענים כספיים. ואז הוא אומר "אז את צריכה להחליט"

מה להחליט???? יש החלטה! לאמא שלי ולי אין כסף! והיא אשקרא גידלה אותי 19 וחצי שנה, ולה אין אמא ואבא שיעזרו לה בתשלומים!

ואני עכשיו צריכה להשיג אשרת עבודה, שכוללת קודם למצוא עבודה, שבה בעצם אני אצטרך להתחנן למפקדים שלי שישחררו אותי כמה שעות לפני פעם בשבוע כדי שאני אוכל להספיק להגיע למשמרת, אחרי שכבר עבדתי כל היום!

 

שמישו יסביר לי מה הולך לקרות לי עכשיו???


הלכתי לדפוק את הראש ולהשתכר בבורגר בר.

ביי ביי

נכתב על ידי , 21/10/2009 14:08   בקטגוריות אבאל'ה (לשעבר הוא), דיייייי!!!#$%@%@, כוססאממקקקקק!!!!, שחרור קיטור, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
11,315
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRuinosus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ruinosus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)