!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak

טוב יאללה. עוד שלושה חודשים, זהו קיבלתי סמל..

הייתי בכנס משתחררים. חוויה די מטומטמת האמת.

בהרצאה היחידית שהייתי בה בטקס דוכאתי כהוגן כי הם הראו סרט על חייל שהשתחרר אבל לא הצליח למצוא את עצמו באזרחות וכל הזמן היה בחו"ל ואז הוא גילה שכולם כבר בעסקים מצליחים ובלעע... דיכא אותי כי אני לא לגמריי סגורה על עצמי.

יודעת רק שזה בנושא רפואה. אני לא חושבת שאני רוצה להיות רופאה. אני יותר בכיוון של רפואת חירום. ולכן עניין אותי מאוד הלימודים של פאראמדיק+אחות באסף הרופא... אבל הבעייה היא כשאומרים את זה לרופאים שאת עובדת איתם והם אומרים שזה לא משו ואני צריכה להיות רופאה וזה סתם מדכא אותי..

אחרי זה נכנסנו ל"תערוכה" של דוכנים של כל מיני הטבות של משתחררים. וזה בעצם אולם מלא באוכלי נבלות שמתנפלים עלייך ב"את מעוניינת בשקר כלשהו? רוצה לשמוע על בלה בלה?" פאק אני רק רציתי לצאת משמה.. -.-'

ביום שאני וקרין קיבלנו סמל, היא אמרה לי,"אנחנו קיבלנו סמל וכשנשתחרר נשרוף את המדים אבל אינה תשאר תמיד עם הסמל והמדים" וכמה נכון זה...

גם כן היא הייתה אמורה להשתרר לפני שבוע.

וואו יש אנשים שבאמת צריכים לקבל סטירה מצלצלת של התעוררות. ומסיבות שונות.

יש אנשים שפשוט צריך לומר להם מה אני באמת חושבת, אבל הצינזור הפנימי עוצר אותי. ואולי במקרים מסויימים באמת כדי לפני שזה יפגע בי.

אבל יש פעמים שאני לא אומרת לאנשים שהם מטומטמים כי ככה אני..

גם כן. המטומטמת עם הפה הגדול שלה, שכבר סיבכה אותנו בצרות כשהאריכו את זמן היציאה שלנו ואת היציאות המוקדמות שלנו רק כי היא אמרה שהיא יוצאת כל יום ב-3 (כשהיא גרה 5 דקות מהבסיס???)

אבל הפעם... זה היה בשיחה עם הסמרפ.. והמטומטמת הזאת אמרה "כיף לי פה והכל אבל אני מרגישה שאנחנו לא מגובשים.. וכולם מרכלים על כולם"

טוב אז 1. מרכלים על כולם? אולי הגיע הזמן שתסתכלי טוב במראה!

2. לא מגובשים? פאק את יודעת מה זה גרם??

בגלל זה הולך להיות לנו שבוע חינוך מטומטם באיזור נידח ליד פאקינג באר שבע!!~!~! ואתם יודעים על איזה תאריך זה יוצא? זה יוצא על היומולדת של אינה.

כוס אמק@!~@ אני וקרין רצינו לעלות לקבר ליומולדת שלה.

ועכשיו אפילו את זה לא יהיה לנו כי אנחנו פאקינג ניפול לידיים אחת של השנייה ונדבר על ערכים ומי יודע מה בדרום אי שם סוף העולם שמאלה.

טוב ולפחות לסגור את הפוסט חפירה עצבים הזה בנימה טובה...

עבדתי היום עם הכירורג.. והאחד החמוד לא העצבני והמגעיל... והיה ממד מעניין!

הייתה אחת עם גוש/גולה כזה בשוק שלה.. אז הוא ניתח את זה ואשקרה יצא משם מן גולה לבנה כזאתי קטנה שמבתסר שזה היה התקשרות סידן.. אבל פאק זה היה ממש מגניב..כאילו זה יצא משמה כמו חצקון חחחח, כן אני יודעת שאני מגעילה אבל אני צהובה רצח בעניין הרפואה...

וגם הוא נתן לי לעשות ניתוח היום! D: טוב שזה לא שחתכתי משו... זה לא היה תקין במיוחד

אבל יצא לי לעקור ציפורן שלמה! חה חה זה היה מגניב.. אבל מסכנה הבחורה לא יהיה לה ציפורן בבוהן הרבה הרבה זמן...

טוב הפוסט נגמר בנימה טובה לי אבל מגעילה לכם... לא נורא... תהנו מהבחילות וההקאות שלכם. אולי תקבלו גימלים בביקור רופא P:

שבת שלום.

אני לא יודעת אם זה החלומות המוזרים שפוקדים אותי לאחורנה (כל פאקינג לילה), המאורעות האחרונים ...השיחות האחרונות.. השיחה היום עם קרין על החלטות ופעולות.. או כי פשוט פאקינג נמאס לי..

מה שזה לא יהיה... זה גרם לי לרצות יותר שינוי.

דיי. אני לא יכולה לחיות ככה יותר. אני רואה את החיים בצורה מטומטמת. פאק אני בן אדם ממורמר שחושב את עצמו פסימי כאשר העיניים שלי מלאות בנצנצים ויופי..אופטימיות ותקווה.

אני פאקינג באמת דובון אכפתלי כמו שיערה קוראת לי. אני בטח הדובון אכפתלי הכי ממורמר שנוצר.. אולי אני באמת דובון אכפלתי ורוד...איחס

אני לא יכולה יותר.. לא לעשות דברים ממחשבה על מה יקרה אם... מה.. עם מי...

לא יכולה יותר עם ההרגשה המוזרה הזאת בבטן שפשוט עוצרת אותי מלקחת צעד קדימה... כל פעם כשאני איכשהו חושבת על להתקדם מעבר לקו... התחושה בבטן חוזרת והדופק עולה.. וההרגשה המעצבנת הזאת שגורמת לי לקחת צעד חזרה אחורה רק כדי להיפטר ממנה.

אני חוזרת לאמצע...

אני לא אומרת שמה שאמרתי על "somewhere in the middle...better than nothing" היה סתם שקר לעצמי... כי זה נכון... האמצע הוא כן טוב בשבילי.. המאזן..

אבל ברגע שהמאזן פתאום (שוב) זז לצד כלשהו.. אני מגיעה למצב שכרגע טוב לי יותר כלום, מרחק.

ואז זה איכשהו מתאזן.. או שיש לי הזייה מטומטמת של המוח האכפתלי שלי שגורם לי לחזור אחורה...

I been in a rut, back and forth enough
Heart like a wheel

Without you around So uncomfortable is how it feels
Every time you're near trouble disappears Under the ground
But when you go too far
Silver clouds'll start hanging around

And I know I try to run
But I keep on coming back full circle
And I can't jump the track Can't let you go

Skipping down a broken path
How long can I last? Please let me know
Where's the finish line? 'Cause I got to find somewhere to go

I'll keep on running till we meet in the middle
I'll put right aside and I'll give just a little

And I know I try to run
But I keep on coming back full circle

בכל מקרה החלטתי על שינוי...

אז למרות שיש לי תחושת דג'ה וו ענקית כי סביר להניח שכבר כתבתי פוסט בסגנון (ולא נעשה הרבה מאז..) אני מרגישה שיש שינוי בתחושה

כי עד כמה באמת אני יכולה לסבול?

הגעתי למסקנה (למרות שאת החלק הספציפי הזה ידעתי כבר) שמרחק לא יעזור במשוואה הזאתי אני חוששת. זה לא השינוי שאני צריכה.

לא. השינוי צריך להיות בי, אני צריכה לשנות משו בעצמי כדי שלדעתי, אני אוכל להמשיך הלאה.

וככה בערך זרמתי לכיוון היום, אבל גיליתי שהשינוי בכיוון בדרך שאליה הלכתי יכולה להיות טיפה חזקה מידי לטעמי, אבל עדיין אני מנסה את הדרך.. לראות מה הגבול שלי, אני עוד לא נכנעת לגמרי..

כי הזדמנויות אין לי בדיוק מתחת לאף.

התחלתי לכתוב את החלומות שלי.. ממה שאני מתאמצת לזכור בכל מקרה.. עוד לא ידוע על שימוש או יעילות של הבולשיט הזה בעתיד...

בהצלחה...