!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak

אני יודעת שאני לא בן אדם קל להיות לידו לאחרונה

אבל למה אתם מתעצבנים עליי שאני מדוכאת? שלא תמיד קל לי לחייך? האנרגיה בגוף שלי מתעסקת בדברים הרבה יותר חשובים מחיוכים.

באמת שלא אכפת לי שמדברים איתי על המצב שלי כרגע, למרות שזה הופך אותי לעוד יותר מדוכאת כי אני מתחמקת מהמחשבות האלה כל השבוע בניסיונות יצירתיים ולא מעשיתיים, זה בערך גם משפר לי טיפה את המצב רוח וגורם לי להרגיש פחות בודדה (תודה גיי)

אבל למה להרים עליי את הקול ולהתעצבן שאני כל הזמן במצב רוח רע, מדוכאת או עצבנית, ולומר לי 'למה אני לוקחת את הכל ללב?'

הלב שלי זה כל מה שנשאר לי כרגע, אתם רוצים שאני אפסיק גם את זה? שאני אפסיק להרגיש כל תחושה אפשרית?

ועוד לומר לי להפסיק לקחת ללב ולהתמודד עם זה?

זה מה שמוכיח שאתם לא באמת יודעים מה עובר עליי כדי לדעת שאני לא יכולה להתמודד עם זה, למרות שאני מסבירה שוב ושוב (למרות שאני לא צריכה להסביר את עצמי)

אני אולי.. בערך.. אוכל להתמודד עם אחד מהדברים.. אבל זה יהיה רק בפאקינג 26 באוקטובר.

עם שאר הדברים אני פשוט יכולה פשוט להתמודד, זה לא קל כמו שאתן גורמות לזה להיות, יש לי יותר מידי מה להפסיד... אני מבזבזת את המיץ שלי בשבוע בבסיס בצורה כזאת ש90% היא על ניסיון לעבור את היום ולא לנסות לחשוב ואיך שהוא לסחוט  10% בניסיון "לחיות עם זה"... לחסוך אנרגיה לחיוך וסמי שמחה לאיזה שעה בעזרתו של שתייה לא אחראית ולא מעשית של אלכוהול וחוסר עייפות אידיוטי שצורך שתיית קפה - דבר שאני שונאת לעשות.

כן, אני יודעת שזה לא אני.

כן, אני יודעת שהשתנתי הרבה בשנתיים האחרונות, לא רוב הדברים באשמתי - הרבה דברים קרו לי בשנתיים האלה (חלקם רעים, חלקם טובים אך מבלבלים ועם זאת גם מדכאים), ואני צריכה לעמוד בקצב של כל הדברים האלה.

תודה שאתם דואגים...

אני לא הולכת לפגוע בעצמי. לא פיזית בכל מקרה.

אבל זה לא אומר שצריך להתעצבן עליי.. ולומר לי SUCK IT UP, אל תקחי ללב...

אז לאיפה אני צריכה לקחת את זה?

לתחת שלי?

סורי. אין מספיק מקום.

Before I fall, too fast
Kiss me quick
But make it last
So i can see how badly this will hurt me
When you say good bye

Keep it sweet
Keep it slow
Let the future pass
And dont let go
But tonight i could fall to soon under this beautiful moonlight

But your so hypnotising
You got me laughing while I sing
You got me similing in my sleep
And I can see this unravling
And your love is where im falling
But please dont catch me

See this heart
Wont settle down
Like a child running scared from a clown
l'm terrified of what you'll do
my stomach screams just when I look at you

Run far away
So I can breath
Even though your far from suffocating me
I can't set my hopes to high
Cuz every hello ends with a goodbye

But your so hypnotising
You've got me laughing while I sing
You've got me smiling in my sleep
And I can see this unravling
Your love is where im falling
But please dont catch me

So now you see
Why I'm scared
I cant open up my heart without a care
But here I go
Its what I feel
and for the first time in my life I know its real

But you're so hypnotising
You've got me laughing while I sing
You've get me smiling in my sleep
And i can see this unravling
And your love is where im falling
So please don't catch me

And if this is love
Please don't break me
I'm giving up
So just catch me

כבר מזה שלושה ימים ברצף, באמצע שבוע, כאשר ביום למחרת אני אמורה לקום ב-5:40 לצבא, אני יוצאת עד מאוחר ושותה.

ולא קצת. ולא לאט.

לחלק זה ישמע מטומטם ואולי הם יצחקו... אבל לי לא ממש.

אני לא בדיוק יודעת איך להתייחס לזה, איך לפרש את זה, טוב? רע?

כל מה שאני יודעת זה שאני רוצה לשתות לאו דווקא בשביל הטעם, אלא בשביל "המסע".

אני רוצה משו חזק, משו שישכיח הכל - או יעמעם אותו זמנית, אבל אין מספיק חזק, ואין כסף לעוד הרבה משקאות, אז נשאר לשתות מהר.

ויש קטעים בהם אני אומרת FUCK IT וקונה עוד משו, ואולי חושבת על לקנות עוד משו ממש מעבר ליכולת שלי.

ובקטעים האלה תמיד אני שומעת בראשי את הציטוט המוכר לי מידי של מישי קרובה "תרגיעי, אין צורך להגזים" ו-"את יודעת שזה לא מה שיעזור לך"

ובסופו של יום, ולאחרונה - בימים, אני מגיעה הביתה ללא שום סיפוק מסעתי אלא רק תשישות מהיום הקודם והיום שלפניו שבו לא ישנתי, והמחשבה על היום המדכא שמחכה לי מחר.

ולמרות התשישות, אני עדיין לא מצליחה להירדם.

אני באמת לא יודעת מה קרה היום.

אני פשוט קמתי בצד הכי לא נכון מהמיטה היום.

אני עצבנית ואני מדוכאת ואני מתוסכלת... ופשוט אין לי מצברוח

אולי זה כי ידעתי שהתת מודע שלי צודקת.

לא פחות ולא יותר שלושה הודעות חדשות מהאבא הבן זונה שלי ביום אחד:

3.8.09

1. (זה מה שכתבתי לאמך..)

 הכסף מופקד ברגעים אלה. יש לך טענות? את לא מתביישת?

 במשך 17 שנה קיבלת כסף כמו שעון. ועכשיו – גם, מההורים הזקנים של בן אדם שעבר ארוע מוחי, ושאינו עובד.

 את חסרת מצפון. אני מקווה שביהמ"ש יכריח אותך להחזיר את הכסף. תתכונני.

 2. (וגם את זה שלחתי אחרי שהיא כתבה לי:"איזה מסכן!...")

 את לא מבינה שאמא שלי צריכה לשלם לך מקצבת הזקנה שלה? כי לי אין כלום??! את לא יכולה להכניס את זה לראשך??!

 תתביישי. בושה וחרפה.

3.  אני מכתב אותך, כי את לא יכולה להמשיך להיות בת יענה, לדעתי...

 תני את הדיעה שלך...

מה אתם חושבים?

אני ואמא נפגשנו היום עם העורך דין בירושלים... זו הייתה חוויה כיפית

חוץ מכל הפרטים שהוא רצה לדעת הוא אמר שכנראה, סביר להניח, שיקראו לו להעיד... והשופט עו העו"ד של הבן זונה ישאלו אותי שאלות לא נוחות בניסיון להוציא אותי כ"בת רעה ומורדנית שלא זכאית לכספי מזונות ושבכלל לא רצתה בקשר".. יא רייט.

לא לדבר שיכול להיות שהעו"ד הבן זונה יוצא את הלכלוכים שאמא שלי לא מוכנה לספר לי עד היום.

עוד חודש עד למשפט

החיים הטובים.

אני ממש "חיה" אותם.