!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak

החגים כבר לא כפיים....

עובדה שאני עכשיו במקום להיות עם כולם בסלון אני פה בחדר...

זה רק אני אמא דוד שלי ואשתו... והיום נוספו האבא והאחות של ענת ובעלה והילדה שלהם

משעמם לי כי לא באמת מתייחסים אליי... לא שואלים אותי שאלות לא כלום.

אז כל הארוחה אני פשטו אוכלת.. קצת... שזה דיי מצחיק כי דווקא בחגים האלה אני מתמלאת ממש מהר - מה שגורם לי להשתעמם הרבה יותר מהר... ואז או פשוט יושבת בשירותים ובוהה בקיר או יושבת שחדר.

אני מתגעגעת לחגים של אז...

כשסבתא ואבי עוד חיו... כשהדודות שלי רותי וג'ני לא הכחישו את המשפחה... (חוץ ממני כמובן.. מה שמקשה עליי לראות אותם עוד יותר) וכשבני הדודים התאומים שלי ליאור ולירן היו.

היה כיף. היה מצחיק. הייתה תחושת משפחה. היה לי עם מי לדבר. הרגשתי חג.

היו את הצחוקים על אבי כי בתפילות והשירים הוא כל הזמן זייף רצח. או שהיו לי את ליאור ולירן - אשקרא אנשים בגיל שלי לדבר איתם. או את ג'ורדנו ג'רמנה וג'וליאנו לשחק איתם.

עכשיו אנחנו משפחה מצומצת מאוד. מאוד.

ואני לא מרגישה משפחה בכלל כרגע. וזה אמור להיות חג.

פאק השעה עכשיו 9 ואני מרגישה שאני צריכה דחוף להתמוטט על המיטה.

כל מה שאני רוצה לראות כרגע זה את החברים שלי. אבל אני חוזרת רק יום ראשון באוטובוס הראשון עם צאת החג.

בתקווה שהחג יוצא מוקדם.

חג שמח לכולם. בתקווה שהשנה הזאתי לא תהיה חרא כמו הקודמת. ונקבל את מה שאנו מקווים לו.

עוד שיר שמצאתי. אהבתי.

Nobody knows, Nobody knows but me
That I sometimes cry
If I could pretend that I'm asleep
When my tears start to fall
I peek out from behind these walls
I think nobody knows
Nobody knows, no

Nobody likes, Nobody likes to lose their inner voice
The one I used to hear before my life… Made a choice
But I think nobody knows
No no, Nobody knows, No

Baby, Oh the secret's safe with me
There's nowhere else in the world that I could ever be
And baby, don't it feel like I'm all alone
Who's gonna be there after the last angel has flown
And I've lost my way back home
I think nobody knows, no
I said nobody knows
Nobody cares

It's win or lose not how you play the game
And the road to darkness has a way
Of always knowing my name
But I think nobody knows, No no
Nobody knows no no no no

Baby, Oh the secret's safe with me
There's nowhere else in the world that I could ever be
And baby, don't it feel like I'm all alone
Who's gonna be there after the last angel has flown
And I've lost my way back home
And oh no no no no
Nobody knows, No no no no no no

Tomorrow I'll be there my friend
I'll wake up and start all over again
When everybody else is gone
No no no

Nobody knows, Nobody knows the rhythem of my heart
The way I do when I'm lying in the dark
And the world is asleep
I think nobody knows, Nobody knows
Nobody knows but me
Me

מסיבה לא ברורה עדיין ולא זכור לי בגרוש... שמרתי את הפוסט הקודם על המחשב...

ואיכשהו.. בצורה לא חטטנית.. אמא שלי מצאה את זה.

נייס

ועל העיניין עם יורם היא יודעת.. על העיניין איתה היא יודעת (למרות שהיא דורשת שנדבר... למרות שידברנו-היא דיברה-על זה אתמול, שיחה מלבבת)

אבל על העיניין השלישי היא לא יודעת... ואני אישית עדיין לא מוכנה לספר לה.

והיא שונאת את זה שיש דברים שאני לא מספרת או מדברת איתה עליהם, והיא אפילו נעלבת מזה כהוגן. מה שגורם לי להרגיש עוד יותר רע.

אנחנו אחרי בנות גילמור, האם והבת המדהימות.

אבל אפילו היא אמורה לזכור שלקראת סוף העונה יש דברים שרורי לא מספרת לאמא שלה. ומה לעשות שאני לא אדבר איתה על כל מה שאני מרגישה.

חוץ מהעניין השלישי... אני מנסה לחסוך ממנה דברים שיגרמו לה להיות יותר מדוכאת.

כמו... שאני באמת באמת פגועה מכל העיניין הזה עם יורם.. למרות שאני מתנהגת כאילו אני לא שמה את הזין שאין לי

כמו..שאת זה היא כבר יודעת אבל אני לא הולכת לאמת לה את הדברים... שאני לא יכולה להיות בבית? נמאס לי מזה או שהיא מדוכאת או שהיא עצבנית עליי בלי סיבה בגלל שהיא מדוכאת.

או העובדה שאני התחלתי לשתות אלכוהול לא בגלל שהתבגרתי וסתם נמאס לי מעקרונות..אלא בגלל רצון להרגיש במציאות את מה שאני מריגשה דיילי

זה לא דברים שאמא מדוכאת צריכה לדעת ולשמוע.

או בשבילי לומר לאמא המדוכאת.

ושוב, אני לא יכולה לדבר עם אמא עליה, אני יודעת שהיא תקבל את זה, אין דום בעיה. אני פשוט לא מוכנה, זה לא הזמן המתאים בשביל זה.

בקיצר. תסכול.

מישו רוצה לשתות?