והשמש היום מאירה לי לצאת אל...

הכל כל כך מוזר,

זה קרה ברגע שהכי לא ציפיתי לו.

ת'אמת תמיד ניסיתי להדחיק את זה

אבל זהו..

                התבגרתי

זה די מוזר,

הכל קרה בבום אחד גדול,

עכשיו במקום לצאת לשחק עם חברים אוו לבלות עם המשפחה ביום שבת,אני יוצא לעבוד.

מפרנס את עצמי.

זהו אין יותר מי שידאג לי,

אין מי ש"ינקה אחרי".

עכשיו אני לבד,

אני בוחר לאן ללכת.

הילד שהיה תמיד יהיה,בלעדיו אני לא אני..

עכשיו יוצאים לדרך חדשה,

בגרויות, השנה צו ראשון (בע"ה)

ניכנסים לתוך זה "העולם של הגדולים,העולם של אמא ואבא"

זה קשה,זה מפחיד וזה מרגש ומשמח.

ופה אני גם רוצה להגיד תודה-

לכל החברים שעוזרים ותומכים.

למשפחה שבילעדיה אין לי חיים.

ולך,כן את הנסיכה היפה שלי,שתמיד נמצאת איתי שאני צריך אותך.

אני אוהב אותך ואת זה אףף אחד לא ישנה..

ומשהו לסיום-אני בסאות'פארק..=P

וזהו עוד פוסט לא קשור

לילה טוב וחיים נפלאים..

שניר-הילד שכבר לא ילד..