(כתמים של אור באמצע החושך)

אז יצא שאני שוב ישן אצל טלי. לא שזה מציק או משהו, בכלל בכלל לא, זה דווקא ממש עושה לי טוב ללכת לישון איתה, להתעורר לריח שלה, לדעת שהצחקתי אותה בלילה כשישנתי (כן אני קצת סהרורי כבר כמה חודשים), אבל עם כל זה, אני לא בטוח לגבי שינה בבית.. עכשיו כשעברתי לחדר של מירב וגיז'רמו עבר לגור איתנו וויקי חוזרת עצבנית מעייפות מהצבא, הכל פשוט על סף התפוצצות לפעמים...

לא נורא, למה שהתקופה הזאתי תהיה שונה מכל השאר ><"

אז ראינו היום תוכנית על השמנת יתר. בדיוק כמה דקות לפני זה עשיתי איתה שיחה על כמה ש90% מזה זה בראש שלה, וזה בדיוק מה שהסרט הזה דיבר עליו, אז חשבתי שמתאים.. אני רוצה להסב את תשומת לבכם להשמנת יתר והשמנת יתר מדומה.

כן, לרוב הם באים ביחד, אבל האמת היא שיש בניהם יחסי ידידות שמאוד מסוכנים לאדם שלוקה אפילו רק באחד מהם. זה מאוד פשוט:

בנאדם שחושב שהוא שמן, מפתח הרגלי אכילה שהוא בלאו הכי חושב שיש לו.

בנאדם שהוא באמת שמן, בסופו של דבר ירגיש שמן גם בלי קשר למשקל האמיתי שלו, וככה יבלום את עצם היכולת לרדת במשקל.

זה כמו שאני אגיד לעצמי' אני רוצה להפסיק לעשות סקס, אבל אני עושה את זה כל כככך הרבה, אני לא יכול באמת להפסיק... (לא נרקיסיסתי בכלל!)

אם בראש שלך אתה שמן, זה לא משנה מה קורה במציאות....

 אז אני רוצה לעדכן אותכם בעובדותיה של המציאות- הטיפול לא מתחיל בשום דיאטה, התעמלות, ספר על אנשים ששוקלים פי ארבע ממכם או ציד שומנים בגבולות הירכיים העליונים, הטיפול במשקל שלכם מתחיל בטיפול בחשיבה שלכם..

אז אתם מורידים את המשקל שיש לכם, או את המשקל שאתם מפחדים שיהיה לכם? אתם מנסים להראות טוב, או לא להראות כמו שאתם עכשיו? אתם שמנים בגלל שאתם אוכלים או שאתם אוכלים בגלל שאתם שמנים? תחשבו על זה...

שתדעו לכם שכל עיווטי המציאות שהזכרתי לעיל משותפים לאנשים עם מגוון בעיות אכילה. זה לא משנה באמת מה המשקל שלך, זה משנה כמה אתה חושב שהוא שונה ממה שאמור להיות ושום מדד, סקאלה, שיטה או חוות דעת תשנה את דעתכם -לפחות לא עד שאתם תתנו לה.

נתחיל בהתחלה (קצת קשה להתחיל מבלי שזאת תהיה התחלה, אז נראה לי שזה מה שאני אעשה)- הבעיה שהכי בלטה לי אצל כל האנשים השמנים שאני מכיר (ואני לא מדבר באמת על משקל, אלא על איך שהם תופסים את עצמם) זה שהם כלכך מקובעים בתפיסה שהם שמנים, עד שהם שוללים כל דעה אחרת..התכונה הזאת לא רק פוגעת באדם כשהוא עם עצמו, אלא גם כשהוא עם אנשים אחרים, כי זה או שהם משקרים ואומרים שהוא רזה או שהם מעליבים אותך אבל אתה לא יכול לא להסכים איתם, נכון שאתם שונאים את ההרגשה הזאת....

אז אני, בתור ידיד מכר וחבר של המון אנשים שחושבים שהם שמנים, לא באמת יודע מה אני אמור לעשות כשעניין המשקל עולה על הפרק. ואולי זה לא קשור למה שאני אגיד באותו הרגע, אלא לעובדה שאין שום תשובה שתספק אנשים כאלה.. מה אתם מצפים שחברים שלכם יענו כשאתם אומרים להם שאתם שמנים? התשובה המצופה שלכם תהיה או 'כן אני כן שמן' או 'נכון?! ידעתי שאני שמן' וזאת גם התשובה שתתנו לעצמכם. אין מנוס מזה, ברגע שאתה חושב שאתה שמן, יהיה קשה מאוד שתחשוב אחרת...אז תגידו, אבל בלי לשקר, ותגידו רק בתוך הלב שאף אחד לא ישמע, זה באמת יעזור אם תרדו במשקל?    אם תורידו את הקילו וחצי שצבתם לעצמכם עד סוף השבוע, זה באמת ישפר משהו? אתם באמת תרגישו פחות שמנים? זה באמת ירגיש לכם כמו 'התחלה של שינוי'?

לא נראה לי.

מישהו סיפר לי פעם סיפור- היה היה ילד שניסה לעשות את המסע המפרך והנחשק- את המסע שהוא מטרה ורצון של כל מטייל בעולם- להגיע מנקודה A לB. הוא עמד על סף ביתו שנמצא בדיוק על נקודה A ויצא לדרך, כעבור מספר שעות התקשר אליו חבר ושאל אותו 'אז מה, אתה בנקודה B כבר?' הילד אמר לו לא, אז החבר אמר לו 'נאאא עזוב, אם החלטת לצאת מנקודה A ואתה אפילו לא הגעת לנקודה B אז למה יצאת בכלל? עדיף שתוותר.'   אז הילד חשב- אם אני מנסה להגיע מנקודה A לB, זה לא הגיוני שאני אפסיק את המסע בגלל שלא הגעתי. אני לא יכול להרגיש שאני לא איפה שאני רוצה להיות רק בגלל שלא הגעתי לשם עדיין, רק בגלל שאני עדיין איפהשהו בדרך..

ולעיניין שלנו- בנאדם לא יכול להמשיך לחשוב שהוא שמן רק בגלל שהוא לא רזה. שינויים לא קורים תוך לילה וגם לא עם זריחת החמה. שינוי הוא תהליך, אם אתם מתחילים להרזות, זה כבר צעד קרוב יותר למטרה שלכם, וזה אומר שאתם לא איפה שהייתם, אולי זאת גם ההזדמנות להפסיק להסתכל על עצמכם כאילו אתם עדיין שמנים ולהתחיל לחשוב על עצמכם כבאמצע תהליך.

מה שמוביל אותי לנקודה הבאה- שנאה עצמית.

וואו, זאת הייתה מילה שגדולה עלי בכל כך הרבה רמות, ואני מניח שגם הרבה אנשים שמרגישים ככה לא קוראים לזה שנאה עצמית. אולי הם קוראים לזה 'ביקורת עצמית' או 'חשיבה בפרופורציה' אבל אלה הדברים האחרונים שאפשר להגיד על זה!...

ביקורת- זה לא סתם ציון חולשות, זה הסתכלות על המקומות לשיפור. למשל, להגיד למישהו 'אתה יכול להסתכל על זה בצורה חכמה יותר' זה ביקורת, וזה נהדר! האימרה שאפשר להתבלבל ולהגיד שהיא ביקורת זה 'אידיוט!'

טוב, אמרתי את זה טיפה כמו בדיחה, אבל זה רציני- אל תסתכלו על עצמכם ותחשבו על כמה שאתם לא כמו שאתם רוצים להיות, תחשבו על שינוי, על הדרך להגיע לאן שאתם רוצים להגיע, כי סתם להטיח על עצמכם העלבות ושמות גנאי לא יוביל אותכם לשום מקום (חוץ מאולי בחזרה אל המקרר)

אני רוצה להגיע לנקודה האחרונה שלי בנידון שהיא גם היחידה שאין לי אליה תשובה, ואתם תכף תבינו למה.

הייתי אומר שאני רוצה להזכיר אותה אחרונה בגלל שהיא ההכי חשובה ושאחריה כבר לא צריך להוסיף כלום, אבל אז אני אשקר.

לא, האמת היא שכבר 2 בלילה ויש לי מחר בגרות, אז אתם תאלצו לקחת את זה מפה.

לצורך העיניין אני רוצה להשוואת בעיות אכילה להתמכרות ללחתוך ורידים- בשני המיקרים אתה יודע שזה לא טוב לך (רובנו לפחות), אבל זה לא עוזר אפילו קצת!!! אתה יודע שאתה צריך להפסיק, אבל אתה לא תעשה את זה. לא מיתוך עצלנות, לא מתוך חוסר רצון, אלא בגלל שאתה לא יכול. גם אני פעם הייתי חותך, והאמת היא שאני לא יודע איך הפסקתי את זה.. אני מניח שזה הפשע הקטן שלך, אתה יודע שיש לך בעיות רציניות יותר להתמודד איתם, אבל אם תאוכל או תחתוך את עצמך, אתה תעשה את הבעיות שלך יותר קלות להתמודדות, כאילו שהן פתאום יותר מציאותיות.

אתה עושה את זה כדי להתמודד עם בעיות או עם רגשות שאתה לא בטוח איך לבטא אותן, ואז גם המעשה עצמו הופך לבעיה- ותנחשו איך אז  אתה תתמודד איתה...

אין שום תרופת קסמים בנידון, אין שום נוסחה פלאית לשנות את זה וכל מי שאומר לכם אחרת מנסה למכור לכם משהו, התשובה היחידה היא זאת שאתה מוכן להסתכל עליה- אם הדרך היחידה שלך להתמודד עם החרא של החיים זה על ידי אכילה, אז זה מה שאתה תעשה. ורק בגלל הסיבה הזאת אתה לא תצליח לשנות את זה אצלך. אבל אם אתה תמצא שיטה אחרת, משהו אחר שיעזור לך עם הבעיות, אולי אפילו התמודדות ישירה איתם (למרות שזה גם לא באמת חובה), זאת תהיה הדיאטה הכי טובה שתוכל לעשות.

לילה טוב..